אני לא רוצה לומר "נו נו" על השימוש המוגבר בוואטסאפ או ההישענות על הפייסבוק או שאר המדיות הקיימות. אני כן רוצה לדבר על התחושה החמצמצה הזאת, שפתאום אנחנו מסתכלים בשעון ומגלים שחלפה שעה ארוכה מאז נצמדנו למסך הקטן "רק לשתי דקות", וזה גלש וגלש...
אאוץ'.
ואז תחושה מוזרה עולה מהבטן לגרון, תחושה מוכרת של אכזבה מעצמנו ששוב הזמן נמס לנו מבין האצבעות בו בזמן שתכננו לנצל אותו לדברים אפקטיביים ואמיתיים יותר.
העידן המודרני מזמן לנו אינספור הזדמנויות שבהם אנחנו נשאבים ונגררים בעשיה שלנו, ולא מנווטים או מובילים.
יחד עם זאת, העידן המודרני גם מאפשר לנו להגיע מהר למידע, לקצר תהליכים ולבצע דברים במהירות יותר מכפי שהיה בעבר.
לא צריך לכעוס על המודרניזציה, אלא על מי שבחר לאחוז במסך הקטן או לשבת מול המסך הגדול.
תקופה זו של ספירת הימים, "ספירת העומר", מלמדת על חשיבות הזמן והיוקר שלו. ככה זה, אנשים סופרים משהו שהוא יקר וחשוב להם.
אז אולי כדאי שלפחות בתקופה זו, לנצל את מסגרת הזמן לדברים אמיתיים, מועילים ובונים.
אתם כבר יודעים לבד מה הם...
• מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי להצלחה ולמצוינות
