להתווכח בחריפות אבל להישאר משפחה

ימי ספירת העומר מעלים מחדש מדי שנה בשנה את הלקח המר ממותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, על “שלא נהגו כבוד זה בזה”.

העם היהודי הוכה מכה קשה ביותר, כאשר איבד בפרק זמן קצר את כל שדרת ההנהגה הרוחנית שלו, עד שהגמרא מגדירה את המצב במילים “והיה העולם שומם”.

האירוע הזה היה טראומטי כל-כך, עד שחכמינו קבעו את הימים האלה לימי אבל לדורי דורות. כבר אלפיים שנה אנחנו אבלים בימי ספירת העומר, ובעיקר מנסים להפנים את הלקח ולטפח אהבת ישראל ויחס של “כבוד זה בזה”.

אין ‘לא יהודי בשבילי’

הכול מסכימים על חשיבותה של אהבת ישראל, אך האתגר הוא לשמור עליה גם כשמתפתחים חילוקי דעות, וכאשר הזולת עושה דברים שאתה משוכנע כי הם מוטעים.

סודה של אהבת ישראל הוא בביסוס המכנה המשותף, המאחד את כולנו והחזק מכל ההבדלים שיכולים לצוץ בינינו. 

משפחה שהדבק הפנימי בתוכה חזק ואיתן, יכולה לסבול גם חילוקי דעות קשים. בני המשפחה יכולים להתווכח בחריפות זה עם זה, אבל תמיד הם חשים כי הם בני משפחה אחת. לעומת זה, אם הלכידות המשפחתית נפגעת, דיי בעימות קטן כדי להצית תבערה גדולה.

אף אנו, בני העם היהודי, שייכים למשפחה אחת. הבסיס המאחד את כולנו הוא עובדת היותנו יהודים. אם נבין שהדבק המלכד את כל בני העם היהודי חזק מן המפריד, נישאר עם אחד ומאוחד למרות ההבדלים.

רבים נוטים לתרגם את המושג ‘יהודי’ למערכת של אמונות, מעשים והתנהגויות. מכאן שמי שאינו עומד בציפיות הללו “הוא לא יהודי בשבילי”. התבטאויות מסוג זה נשמעות מכיוונים כאלה ואחרים; הצד השווה שבהן שכל אחד ואחד מגדיר לעצמו התנהגות מסוימת ככזאת שמוציאה מכלל ישראל את מי שאינו נוהג על-פיה.

יש כאן טעות יסודית. אתה יהודי לא בגלל מה שאתה מאמין, חושב, מדבר או עושה. אתה יהודי מפני שבעצם מהותך אתה יהודי. במובן זה המונח ‘יהודי’ הוא כמו המושג ‘אדם’. גם ‘אדם’ אינו מתאר מעשים ומחשבות אלא מהות בסיסית שממנה אי-אפשר לברוח. אדם יכול להיות אדם טוב או אדם רע, אבל תמיד יישאר אדם. כך גם יהודי.

באמת אחים

המושג ‘יהודי’ משמעותו מהות פנימית שמתארת את עצם מהותנו. יהודי אינו יכול להינתק מיהדותו, כשם שאדם אינו יכול לחדול מלהיות אדם. גם יהודי שפורק מעליו עול תורה ומצוות נשאר מחובר בטבורו לברית הנצחית שכרת הקב”ה עם העם היהודי במעמד הר סיני. דווקא משום כך התורה קוראת לו לשוב אליה.

זה הבסיס המלכד את כל בני העם היהודי. אנחנו יכולים לריב ולהתווכח, להיאבק ולהילחם – ועדיין נישאר יהודים, אחים. גם אם איננו יכולים להגיע להסכמה ולהבנה, ואפילו כל אחד חושב על זולתו את הדברים הקשים ביותר, בכל-זאת אנחנו יהודים. הכרה זו היא סוד כוחנו, והיא המאפשרת לנו לאהוב כל יהודי כאח. כי אנחנו באמת אחים.