גל המעצרים של בכירי ‘הפלג הירושלמי’, והאיומים בסערה שתפקוד את הרחוב הישראלי בעקבותיו, הופכים שוב, את סדרת ההפגנות של פעילי הקבוצה, לתופעה הפורצת אל סדר היום הציבורי.
גינויים, כמו גם עימותים ופולמוסים סביב העיצומים וחסימות הכבישים, מילאו ק”מ של טקסט, אולם דומה כי איש עדיין לא נתן את דעתו על הסוגיה בהיבט ההלכתי שלה.
האם ההפגנות האלו בכלל מותרות?
האם כה פשוט הדבר שמותר להפריע את הרבים מבלי שההלכה נתנה דעתה על כך? לא מסתבר.
ואמנם במאמר מרתק שפירסם הרב ורהפטיג בקובץ ‘תחומין’ ביחס להפגנות בכלל הוא מעלה את השאלה הזו במלא חריפותה: האם כל הפגנה מותרת בשם עקרון חופש הביטוי הדמוקרטי?
בשלב זה כבר נציין כי מסקנתו היא שהפגנות הנערכות ללא רישיון, המפריעות למהלך התקין של החיים החברתיים והציבוריים – אסורות.
אין זו מסה הלכתית, ולא כאן הבמה להאריך במקורות ההלכה, אך נציין כמה נקודות מתוך המאמר.
לצד זאת יודגש, כי אפשר שלמפגינים יש הוראת רב החולקת על מסקנה זו.
ברמ”א אורח חיים סימן תרל”ז, ס”ג נאמר: “וכן לא יעשה סוכה לכתחילה בקרקע של חבירו שלא מדעתו וכן בקרקע שהיא של רבים, מיהו בדיעבד יצא”.
המשנה ברורה במקום מוסיף בשם המגן אברהם כי המקים סוכה ברשות הרבים לא יברך עליה, שכן המקום שייך לרבים, וגם אם תאמר שכל ישראל מוחלין על מקומם לצורך הסוכה, הרי הקרקע שייכת גם לעכו”ם ואלו בוודאי אינם מוחלין. עוד מביא המשנה ברורה בשם ה’שואל ומשיב’, כי כאשר ברור שכולן מוחלין, או שיש ‘רשות משר העיר’ מותר לבנות סוכה ברשות הרבים ואף לברך עליה.
מכאן, מסיק כותב המאמר, כי הרשות לעשות הפגנות ולחסום את הרבים מלעשות שימוש בדרך השייכת להם אינה מותרת, אלא אם קיבלו רשות משר העיר, או במילים אחרות – הפגנה ברישיון.
גמרא נוספת הרלוונטית לעניינינו היא המשנה במסכת בבא קמא [כז, כח] הנדרשת לשאלת ‘המניח כד ברשות הרבים ובה אחר ונתקל בה’. הגמרא מקשה מדוע פסקה המשנה כי הנתקל בחביות פטור, הלא היה עליו לבחון היטיב את דרכו? משיבה הגמרא כי מדובר במקרה בו מילא אדם את רשות הרבים בחביות, וממילא שמותר לאדם ההולך ברחוב לסלק את החביות החוסמות את דרכו, השייכת לכולם.
יתר על כן, ייתכן שאפילו הניח כדו ברשות ובא אחר ונתקל בה, אם לא ידע כי חבית הונחה לפניו ברשות, אפשר שפטור הוא [ראה חישוקי חמד על מסכת בבא קמא דף כז].
העמסת רשות הרבים בחסמים, ואין זה משנה מה סוגם, אינה מותרת אם כן, בוודאי כאשר הדבר לא נעשה ברשות.