צריך להיות “מתעניין”, להיות “יאכנע”

יש שפירשו (ספר שנים מי יודע, מפרש ב’) בחלוקה לארבעה בנים; חכם רשע תם ושאינו יודע לשאול שעשה בעל ההגדה, שעיקר החלוקה היא לשניים: חכם וסכל; חכם לטובה מול הרשע שהינו חכם לרעה ועיקר כוונתו לקנטר, וסכל יחולק גם הוא לשניים; החושק לדעת ושואל (תם) מול מי שאינו חושק לדעת כלום (שאינו יודע לשאול).

ורבו הפירושים בעניין זה הצד השווה ברובן ככולן כי ישנה איזו טרוניה על האחרון וכי משום שאינו יודע לשאול נבוא איתו חשבון. (יש מהראשונים שכתבו שהינו כסיל, חוטא ועוד).

וכל זאת למה?

הנקודה העיקרית בתשובה לשאלה זו עוסקת בעיקרה ובמהותה של ההתנהלות בחיי היום יום בכלל ובלימוד התורה הקדושה בפרט.

הנה נדרשנו “שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך”. היינו מוטלת עלינו החובה לשאול… להיות ‘שואל’.

הגר”ש שקוף זצ”ל בהקדמתו לשערי יושר כותב: וכי מה העניין שמצינו תנאים ואמוראים שדרשו מתלמידים שיוליכו כליהם לבית המרחץ וכדומה ושישמשו אותם? אלא אומר ר’ שמעון, כי הרגישו שהם לא ‘שואלים’ ובשל כך אינם ‘מבקשים’ ואת דבריהם יבינו ויפנימו רק מי שהוא ‘מבקש’ ובפעולה זו של השימוש ייהפכו התלמידים ל’מבקשים’.

בזה גם מתרץ הגר”ש את הגמרא שאברהם אבינו ביקש זיקנה (אברהם זקן בא בימים) כדי שהתלמידים יהיו מבקשים מראש ישיבה בעל הדרת פנים. “…אם הרב דומה למלאך ד’ צבקות יבקשו תורה מפיהו…”

זכורני כשהייתי נער, פגשתי באמשינוב’ר רב וביקשתי הכוונה. אמר לי אז האדמו”ר: ‘וקנה לך חבר’ אל תקרי ‘וקנה’ (ו’ בשורוק) אלא וקנה (ו’ בסגול).

מה הפשט? שהמקל יהיה חבר שלי? להיות מזוכיסט ולחפש מי שירביץ לי?

אלא הפשט להיות בהכנעה, וזה מהותו של הרעיון להיות ‘שואל’ ו’מבקש’.

כשאני ‘שואל ומבקש’ אזי אני ‘כלי קיבול’. זה מהלך נכון לחיים ובכל תחום הן ברוחניות והן בגשמיות.

מה, אם כן, אנו אומרים?!

שצריך להיות “מתעניין”, להיות “יאכנע” ולא להיות “ושאינו יודע לשאול”. אבל בל נשכח הכל במסגרת ההלכה ובטעם טוב. (הורי שליט”א היו אומרים תמיד: ‘תתעסק בביזנס שלך… Mind your own business).

ואוסיף על זה בדרך צחות, שהרי “שואל שלא מדעת גזלן הוי”.

• יוסי גולדהירש מנהל לשכת סגן ראש עיריית בית שמש