בחג הפסח אנחנו מספרים את ניסי יציאת מצרים, וגם מטפחים את האמונה בגאולה השלמה העתידה לבוא.
החסידות מלמדת שחג הפסח נחלק לשני חלקים: הימים הראשונים של החג קשורים לגאולה ממצרים, ואילו החג האחרון של פסח קשור עם הגאולה העתידה.
למעשה, הציפייה לגאולה מלווה אותנו כל ימות השנה.
שלוש פעמים ביום אנו מתפללים על הגאולה, ומצהירים לפני הקב”ה: “כי לישועתך קיווינו כל היום”. כדאי לשים לב, איננו אומרים “כל יום” אלא “כל היום”. כלומר, לא די לצפות לגאולה פעם אחת במשך היום, אלא אנו אמורים לצפות לה כל היום כולו.
הרמב”ם כולל את האמונה בביאת המשיח בתוך שלושה-עשר עיקרי האמונה היהודית.
וכך הדברים מנוסחים בתמצית י”ג העיקרים: “אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף-על-פי שיתמהמה – עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא”.
גם בשעות קשות ונוראות, ואפילו על פתחי המִשרפות, שרו יהודים על אמונתם העזה בביאת המשיח.
הקרקע נסללה
בכל דור ודור קיוו היהודים שהמשיח יבוא בימיהם, אולם בימינו פעמי המשיח נשמעים בעוצמה. התיאורים במקורות על הסימנים המבשרים את בואו של המשיח מתגשמים לנגד עינינו. מתרחשים אירועים שלא קרו כמותם במשך אלפיים שנות גלות, וכולם מובילים לכיוון אחד – הכנת הקרקע לעולם חדש, עולם של גאולה.
כל מי שסוקר בעין בוחנת את האירועים שהתרחשו בעולם בכלל ובעם ישראל בפרט בדורות האחרונים עומד נפעם לנוכח העקביות של התהליכים, המקרבים את העולם כולו אל תקופת הגאולה.
לנגד עינינו מתגשמים זה אחר זה הסימנים שנתנו לנו חז”ל על תקופת ‘עקבתא דמשיחא’. התהפוכות שאירעו בעולם מעידות בבירור כי העולם הולך ומכשיר את עצמו לימים שבהם “אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ ולעבדו שכם אחד”.
מתו כל האידאות הכפרניות. אבדו מן העולם כל האידאולוגיות שהוליכו אחריהן מאות מיליונים בדורות עברו.
העולם כולו חוזר אט-אט אל האמונה בבורא אחד ואל הערכים הבסיסיים שניתנו בתורה בעבור כל בני האנוש. אשפת הכפירה והאמונה בחומר סולקה, והעולם בשל עכשיו יותר ויותר לתיקונו במלכות שמים.
בזכות האמונה
בזמן הזה חשוב במיוחד לטפח את הציפייה לגאולה, שהיא-עצמה בכוחה לקרבה ולהחישה. ידוע שעצם הציפייה למשיח והתפילה והתביעה לקב”ה שיחיש את בוא הגאולה – הן שיביאוה מהר יותר.
אמנם חולף עוד יום ועוד יום והגאולה עדיין לא באה, אבל כאן בדיוק מקומה של האמונה. זו צריכה להתחזק ולהתעצם, מתוך ידיעה ברורה שהגאולה קרובה כל-כך. גם בני ישראל במצרים “לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה”; אך כשהגיעה עת הגאולה – לא עִכבם הקב”ה אפילו כהרף עין.
נתחזק אפוא באמונה בבוא הגאולה ובציפייה לקראתה. נאכל בשביעי של פסח את ‘סעודת משיח’, שמטרתה להחדיר את האמונה בבוא המשיח ללבנו ולנפשנו.
ויהי רצון שעוד השנה נזכה לערוך את ‘סעודת המשיח’ המושלמת, עם משיח צדקנו עצמו.