סביר להניח שמחר, ערב שביעי של פסח, תקבלו הרבה פוסטים על קריעת ים סוף גירסת תשע"ז.
כולם יכתבו כמה צריך להעז לקפוץ למים כדי להתקדם הלאה בחיים.
עד כאן הכל פשוט – אבל לא קל.
באמת שלא.
קריעת ים סוף הוא ביטוי לקושי בלתי רגיל. לא סתם קושי הפרנסה או קושי מציאת הזיווג נמשלו לקריעת ים סוף.
מלבד אומץ, כוח ויצירתיות, בשביל לחצות את הים צריך גם הכוונת ה'. קל להיכנס, קשה יותר לצאת בשלום (ותשאלו את משטרת החופים שעושה ממש כעת מאמצים למצוא שלושה נעדרים שנכנסו לכנרת וטרם יצאו).
אייל עיני, חבר קרוב, צלח את הכנרת בשחיה שש פעמים. שאלתי אותו על זה הערב. מדובר בשחיה של שעתיים במסלול של כ-4 ק"מ.
"יש פחד, בהחלט", משתף אייל. "בניגוד לים סוף, אין קרקעית מתחתיך ואתה יודע שאין לך בררה אלא להתמיד עד שתגיע ליעד. כשמתחילים, לא רואים את הסוף וזה די מסתכל. אבל עושים עוד תנועה ועוד תנועה, משנים מדי פעם סגנונות ומנסים לשמור על צלילות. הדבר הגדול הוא, שאחרי שביצעת את זה, אתה מקבל כוח וחוסן לעשות דברים אמיצים אחרים מתוך ידיעה, 'אם צלחתי את הכנרת, אני יכול לעשות גם את זה'".
אייל מסיים בתובנה: "למה לא עוברים את הים, אלא צולחים את הים? חשבתי לעצמי שהצליחה היא עצמה הצלחה. המדליה שמחכה בסוף, כבר פחות חשובה".
כעת תקראו שוב את הנוסחה של אייל, כי אני חושב שבדבריו נמצאים כל הפרמטרים לצליחת הים האישי שלכם. תצלחו בהצלחה!
• מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי להצלחה ולמצוינות
