מפגש מטלטל מאחורי הסורגים בכלא עם ר’ שלום מרדכי רובשקין

במגזין החג של שבועון ‘כפר חב”ד’ מתפרסם תמליל מרגש מפגישה שקיים בנצי ששון, ידיד משפחת רובשקין, עם האסיר הרב שלום מרדכי רובשקין, שמאסרו טלטל את יהדות אמריקה, המרצה את עונש המאסר בכלא אוטיסוויל האמריקני.

תמונה מהמפגש, שצולמה על ידי רשויות הכלא האמריקני,  שוחררה לפרסום רק בשעות האחרונות.

בכתבה ב’כפר חב”ד’, מגיש ששון עדות מרטיטה מבפנים, בתיאור נוגע ללב על החיים המורכבים בכלא האמריקני השמור. על רובשקין נגזר עונש חמור של 27 שנה בכלא, לאחר שהואשם ב-86 סעיפי אישום.

בכלא אוטיסוויל יש יותר מאלף אסירים. הם מחולקים לבלוקים שונים. בבלוק של רובשקין, למשל, יש 170 עצירים. הבלוק הוא כמין אולם ענק בן שתי קומות ועשרות תאים קטנים הפונים אל עבר מרכז הבלוק.

בתוך כל תא ישנים שני אסירים, החולקים ביניהם שירותים הממוקמים בתוך החדר, בלא מחיצות, וחלון התא פונה לפרוזדור.

“יש לי ילד שמאז גיל ארבע-חמש גדל בלא אבא בבית, אין לו אבא שילמד אתו, אין לו אבא שיחנך אותו, ומובן שהדקות המועטות הללו לשיחות טלפון אינן מספיקות. זו התעללות בילד וגם בי”, אמר רובשקין לבנצי ששון וקולו נשנק.

הבן, עוזיאל, חגג ‘בר מצווה’ לפני מספר ימים.

“ביקשתי אישור להשתחרר לבר המצווה שלו”, סיפר רובשקין, “והתשובה הייתה שלילית. אני מתכוון שוב לנסות ולקוות לבשורות טובות”. גם ניסיון זה לא צלח.

מאז כניסתו לכלא נבצר מרובשקין להשתתף בחתונת בתו, שנערכה לפני כארבע שנים וכן בבר המצווה של בנו, שנערכה לפני כשש שנים.

וכשמדברים על הילדים, קשה להתעלם מבנו המיוחד, מוישי בן ה-21, שמוגדר אוטיסט.

“מהיכרותי עם המשפחה אני יודע שלמוישי היה קשר הדוק מאוד עם אביו מאז נולד”, כתב ששון ומצטט אחד מבני המשפחה: “בימים כתיקונם היה האב בא באמצע העבודה לארוחת ערב, ובמהלכה הוא היה משחק עם מוישי וגם לומד אתו. מוישי תמיד אהב לספר לאביו בדרך שלו על כל הדברים הטובים שהוא עשה ולקבל נשיקה בתמורה לכל דבר טוב שעשה”, סיפר אחד מבני המשפחה.

“עכשיו כשהוא מגיע לבקר את אביו, יש פעמים שבהן הסוהרים אינם מניחים לרובשקין לנשק אותו יותר מפעם אחת, אף על פי שזוהי השפה היחידה שמוישי מבין”.

לאורך כל השיחה היה חיוך נסוך על פניו של רובשקין, “אולם עכשיו”, תיאר ששון, “אחרי שדיברנו על הילדים, זה היה שונה מעט. נראה שהדבר צורם וכואב לו מאוד, והיה קשה לו להירגע”.

חתנו סיפר לששון: “אשתו דואגת שבכל יום שיש אפשרות ביקור, יהיה אתו מישהו מהרגע שבו מתחילה שעת הביקור עד שהיא מסתיימת. הצורה שבה עובדת מערכת הביקורים של האסירים היא למעשה ב’נקודות’. כל אסיר מקבל 12 נקודות בחודש.

“כל ביקור בימי שישי ושני הוא נקודה אחת, וביקור ביום ראשון, או כשיום שישי או יום שני הם ימי חגם, מדובר בשתי נקודות, כך שבדרך כלל ארבעה ימי שישי ושני הם שמונה נקודות, והארבע הנותרות הן בעבור שני ימי ראשון בחודש. לפעמים אנחנו מקבלים יותר”.

עוד פרט חשוב: כל מבקר נחשב לנקודה או לשתי נקודות, תלוי ביום. אבל אם המבקר החדש מגיע כשהמבקר הקודם עדיין נמצא, זה נחשב כמבקר אחד וכנקודה אחת – סיבה נוספת לכך שבני המשפחה דואגים שתמיד יהיה מישהו עם אביהם.

לא נופל ברוחו

ששון סיים לדבר על המשפחה, הביט ברובשקין ושאל אותו את השאלה המתבקשת ביותר: “מה אתה עושה כדי שלא ליפול ברוחך במצבים כאלה של עצב, ייאוש או סתם מצב רוח לא טוב?”

וכך השיב בחיוך ר’ שלום מרדכי: “דבר ראשון, אל תיתן לעצמך שום תחושות או הרגשות שיורידו את מצב הרוח שלך.

“בעצם, מהי הסיבה שגורמת לאדם ליפול ברוחו? זה משום שיש משהו שהוא לא יכול להבין. אבל אנחנו יודעים ש’גם זו לטובה’, לכן צריך ביטחון בה’ ואנחנו נראה טוב.

“שום דבר בעולם הזה לא קורה מעצמו. ומאחר שהכול קורה מלמעלה, ברור שזה טוב. קורה שאדם צריך ‘למלא מצברים’, והדרך לעשות זאת היא לימוד התורה. זה יעיר אותו ויבהיר לו את האמת שבשבילה הוא כאן ומה קורה אתו”.

ערב חג החירות, התפללו עליו – שלום מרדכי הלוי בן רבקה, שיזכה לצאת לחירות אמיתית בקרוב ממש

• הכתבה המלאה והמרתקת מתפרסמת השבוע במגזין החג של ‘כפר חב”ד’.