תוכנית החומש: מישהו נרדם שם?

חכמים קבעו כבר מזמן שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות וזוהי כנראה תובנה שיש לה אחיזה מוצקה במציאות גם היום. דוגמאות לא חסר, אבל הנה אחת שהגיעה משולחנה של הממשלה בשבוע שעבר: תוכנית החומש לצמצום פערי השכר בין גברים לנשים בשירות הציבורי.

אחת ההמלצות העיקריות ברפורמה המדוברת מתייחסת להכרה בעבודה מהבית של עובדים במשרת הורות כשעות נוספות. ואם לדייק –  הרעיון הוא שאימהות המגיעות הביתה אחרי יום עבודה מתיש יוכלו להמשיך לעבוד מהבית ולקבל תשלום עבור שעות נוספות. המטרה המקווה היא שצעד זה יאפשר לאותן נשים בסופו של דבר להשתלב במשרות בכירות ולקיים את עיקרון השוויון.

איך אפשר להבטיח שאותן עובדות אכן ממשיכות לתחזק את הקריירה גם מהבית ולא סתם נחות או מנקות את הבית? הפתרון על פי הרפורמה החדשה הוא הצבת שעון נוכחות ועבודה – כנראה בבתי הנשים או אפילו בתוך המחשבים האישיים – שינטרו את עבודתן.

האמת, קצת מפתיע שבעידן הטכנולוגי המתקדם שאנחנו חיים בו חזרנו שוב לשיטה ההסתדרותית, הישנה והלא מתוחכמת של החתמת כרטיס עובד. רק שהפעם היא נעשית בשלט רחוק. הבעיה היא שכמו שבמשרד הממשלתי כל פקיד יכול לקום מהכסא וללכת ולשוחח שעה ארוכה עם עמית או לעשות סידורים מהטלפון הנייד, כך יכולה גם העובדת החרוצה לתקתק כמה כביסות בין קריאה של דו”ח מקצועי לבין שליחת מייל משרדי.

יעילות היא כנראה לא שם המשחק של התוכנית החדשה, שמנסה להגדיר עבודה במונחים כמותיים, בשעה שכל המחקרים בתחום מצביעים על כך שעובד מוצלח הוא כזה שמוכיח נאמנות, אחריות ובעיקר יצירתיות במסגרת עבודתו ולא מתמקד בעמידה של מסגרת זמנים נוקשה.

עבדים של המאה ה-21

אבל לפני זה בואו נדבר רגע על עקרון בעייתי אחר שהרפורמה מביאה: העובדים בשירות הציבורי יכולים לנצל את האופציה לעבודה בשעות נוספות מהבית רק לאחר שהשלימו את מכסת שעות העבודה הרגילות באותו יום.

 חשוב להדגיש שלא מדובר ביום עבודה מפוצל או מקוצר אלא בשעות אסקטרה ולא נותר אלא לרחם על אותה אם תשושה שיצאה בשמונה בבוקר מהבית לאחר שהכינה את הילדים לקראת בית הספר והגן, עבדה עד חמש אחר הצהריים, אצה בחזרה למשפחתה, טיפלה בילדים עד השעה תשע בערב ואז במקום לנוח… הנה היא שוב על המחשב, מתעדכנת בנתונים ומקדמת פרויקטים. האם אלו נראים לכם חיים נורמאליים? האם זה השוויון שעליו מדברים בממשלה או שזוהי רק עוד דרך לכבול את העובד – הפעם במגזר הציבורי -לעבדות המודרנית, שמקובלת יותר במגזר הפרטי?

ותרשו לי להעלות עוד שאלה: למה על פי התוכנית החדשה רק הורים יכולים לממש את האופציה לשעות נוספות? גם אם טרם נולדו לי ילדים או שהילדים גדלו ועזבו את הבית, אני עדיין מאמינה שעדיין מגיעה לי תמורה עבור השעות שאני עובדה מהבית, לא? האם ייתכן שהרפורמה מפלה אותי על רקע סטאטוס משפחתי?

לצערנו, יש לא מעט בעיות ו’חורים’ בתוכנית החומש שהוצגה לנו ברוב רושם ושמחה. מבחינה מסוימת, הרפורמה הזאת גם מעמיקה את הפער בין המגזר הציבור למגזר הפרטי. שכן אימא שעובדת במשרה דומה במגזר הפרטי לא תהיה בעלת זכויות דומות, כך שיצירת נורמות עבודה ושכר שונים אינם צעד מבורך כשאנחנו בוחנים את שוק העבודה הישראלי במבט כולל והוליסטי.

בשורה התחתונה אפשר רק לקוות שהרפורמה המוצעת  – כמו רבות אחרות שקדמו לה במגזר הציבורי – פשוט תתמוסס ותיעלם. על אף הכוונות הטובות של הוגי התוכנית, הרושם הוא שבאמצעותה לא נגיע אל המנוחה והנחלה.