ברגעים אלו ממש אני חוזר (“איני הנהג”) משבת מרוממת שאורגנה עבור משפחות לילדים מיוחדים על ידי עמותת ‘יד לילד המיוחד’.
התבוננתי בהם במהלך השבת וראיתי לא רק ילדים מיוחדים, אלא גם הורים מיוחדים בהחלט.
הם מממשים, בתעצומות נפש ובחיוך נחוש גם יחד, את הקריאה האלוקית לצאת ממצרים, איזור הנוחות, בכל יום, אפילו עשרות פעמים ביום!
כשהרציתי בפניהם (כקואצ’ר וכאח ללויק, ‘מיוחד’ אף הוא) על יציאת מצרים במשמעות המודרנית לשנת תשע”ז, לא הייתי צריך להרחיב; הם יודעים זאת יותר טוב ממני.
לא כל האנשים, כמותם וכמו אמא שלי (ואבא ז”ל), קיבלו את האתגר לגדל ילדים מיוחדים, אבל כן אנחנו יכולים ללמוד מהם מהו כח רצון נחוש בתהליך היציאה הפרטית היומיומית שלנו: לעשות כל יום פסיעה אחת, אפילו קטנה, בדרך לצמיחה, לבניה עצמית ולהצלחה. ויתור, הכלה, נתינה יתר מהרגילות, חיזוק עצמי או לזולת (ועוד אלף דוגמאות).
לעתים אלו פעולות קטנות, אבל מרוממות – בעיקר כשקשה לנו.
כבכל שנה, גם כעת אני מצדיע מכל הלב למתאמנים הרבים שהחליטו בשנה האחרונה לצאת ממצרים שלהם.
אלו אנשים שבחרו בכנות לחגוג חירות כל השנה!
• מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי להצלחה ולמצוינות