סדרת הדרמה ‘חַזֶּרֶת’, עם גדעון סער

הנה כמה תובנות שלי על סדרת הדרמה ‘חַזֶּרֶת’: חוזרים לחיים הפוליטיים עם גדעון סער – העונה העשירית.

חַזֶּרֶת היא מחלה מדבקת. כמו צהבת, שחפת. סער לוקה בחזרת נפוצה. כה נפוצה; שהיא הגיעה עד לעכו. אי-שם.

אל תזלזלו בסער, שהרי כבר שנינו: “אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחת”.

נכון. אני יודע. זה כבר הפעם המאתיים ושתיים. בסדר. אבל כבר אמרו: גדעון מחייב את השקדנים וכל האומר דבר בשם אומרו שוב ושוב ושוב מביא ‘גאולה’ לעולם.

•

ואי אפשר בלי מילה על הפרשנים הפוליטיים שיעשו הכל כדי לחמוק ממטלות הבית בערב פסח. תכלס’ אתם יצירתיים. והרעיון של עכו בכלל גאוני.

אם זה היה נניח בתל אביב, עד שהייתם חוזרים הביתה, האישה הייתה מסיימת רק את התנור. ככה קיבלתם גם את המקרר וסיכוי סביר שגם את התיבת דואר.

מצפה לפטנט הגאוני הבא שיצליח במקביל גם להרחיק אתכם מאות קילומטרים מהבית וגם להשאיר לאישה את האוטו לניקוי. יאללה מובילאיי. זרקתי כיוון. אל תשכחו אותי בחלוקת השלל.