האם בחינוך לניקיון והיגיינה יש משום ניסיון לפגוע ברגש החרדי? קשה להאמין, אולם לדעת עורכי עלון ‘קול החינוך’ – המופץ בריכוזים החרדיים, התשובה בהחלט חיובית.
בגיליון מועלית השאלה, התמימה כביכול: “ואיך נוכל לשתוק בראותינו כבלע את הקודש, מה רע בכך שילדים ילמדו קצת על צחצוח שיניים, סדר וניקיון, תזונה נכונה פעילות גופנית וכדומה”?
ומחבר המאמר משיב: “אמנם כן, כל אחד מאיתנו מרגיש בלבו כי מדובר בדבר שנוגד את הרגש החרדי הבסיסי, חסר טעם וריח, הרחוק מרחק שנות אור מהניחוח היהודי השורשי עליו גדלנו”.
במאמר נוסף, תחת הכותרת ‘עקירת היהדות’, מדווח הכותב על חוזר של מנכ”ל הגנים, ובו נכתב כי אין לחלק ממתקים במסיבת סיום חומש או ביום הולדת. במקום זה, מתבקשות האימהות לשלוח פרסים או ארוחה משותפת הכוללת לדוגמה לחם גבינה וירקות, לכל הילדים.
מחבר המאמר מציין בלעג כי הדבר ‘מזכיר משהו בית ילדים בקיבוץ’, ובהמשך מונה מספר סיבות על הסכנה בדבר: בין הטעמים, הוא טוען כי מטרת משרד החינוך לשלוט על הגנים החרדיים, ‘וזו תחילת דרכו, שבתחילה נותן הוראות שנראות כחיוביות, ואחרי שפתחת לו את הדלת על ידי זה יבא לשליטה מלאה על החינוך החרדי’.
יצויין כי גליון ‘קול החינוך’, המחולק מזה מספר שנים בריכוזים החרדיים, מזוהה עם פלגים קיצוניים ביהדות החרדית, ובשנים אחרונות קידש מלחמה בתופעות של תכנים שאינם מתאימים לחינוך החרדי ,לדבריו.
בסדרת כתבות נוספת, תחת הכותרת ‘פסיכולוגיה תרופה או טריפה’? – תוקף הגיליון את הפסיכולוגיה המודרנית וטוען בשם ‘אחד מגדולי הדור’, כי ‘במידה ואנו מבקשים חינוך המתאים ליהודי, אין לנו ללמוד את דרכי החינוך מן הפסיכולוגיה הנכרית, כי אם להיצמד למה שהתורה הקדושה מלמדת אותנו’.
בהמשך, זה רק מחריף: “הפסיכולוגיה המודרנית הזו היא מקבץ עלוב של שטחיות ודעות עקומות.. של בעלי נפש מסובכת בתאוות ובמשעולי החיים.. היא מוגבלת עד בלתי יעילה אף במצבי חולי ממש”.