פרגנו לעצמכם חירות. מגיע אחרי 3329 שנים

החלטתי השבוע לעשות לעצמי חיים קלים ולא להשקיע, כרגיל, בפוסט השבועי. לא שהימים האלו באמת קלים (קרצופים, אקונומיקה, וזה…) אבל הבנתם כבר את הפואנטה.

אז תרשו לי לצטט כמה שורות מהרבי מלובביץ’ מאחד ממכתביו לגבי החירות שלך, שלי; ובעצם של כולנו.

הדברים של הרבי טובים ונכונים יותר מכל פוסט שאכתוב. וכך הוא כותב:

ההגה המרכזי שמוביל את חיי האדם, הוא השכל והחשיבה. אם אדם נועל ומגביל את עצמו בתוך דפוסי חשיבה – אז גם אם חייו חופשיים – הרי הוא נמצא בסוג של מאסר עצמי, משום שההגה המרכזי שלו (החשיבה) נעול.

לדוגמה, אדם שיש לו יכולות חשיבה גבוהות, ולמרות זאת הוא בוחר לחשוב כמו ילד קטן; הוא בוחר להשקיע את חייו ואת התנהלותו היומיומית באוכל טעים או בהנאות קטנות שעל הדרך, במקום לקדם את האידיאלים המרכזיים והמשמעותיים של חייו.

“מבחינות רבות, המאסר העצמי הזה מר יותר בהרבה”, מציין הרבי – ומוסיף: “זה המאסר הכבד ביותר של ה’אני’ האמיתי.”

כך בגשמיות וכך גם ברמת הנשמה הרוחנית: “לכל יהודי יש נפש אלוקית שקשורה עם הקב”ה שהוא ‘אין סוף’. לכן גם השאיפה הנפשית של יהודי היא לחרות אמיתית, סוג של יציאת מצרים תמידית ברמה ‘אין סופית’. היא אינה מסוגלת להישאר במקום אחד. בכל יום שיש בו עלייה נוספת בתורה ומצוות שמקרבת אותה לאין סוף, היא חשה שהדרגה של אתמול היא היום כבר בבחינת “מצרים”, שיש לצאת ממנה ולהגיע למעלה יותר.”

אז פרגנו לעצמכם חיי חירות. לא מגיע לכם אחרי 3329 שנים?

• מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי להצלחה ולמצוינות