קצת ארוך, אבל שווה למי שרוצה להבין את התמונות הקשות מאמש, ומה בכלל עובר על החרדים בסיפור של הפגנות הגיוס:
התיעוד הקצר הזה, 34 שניות מזעזעות אמש בשולי הפגנת הפלגים החרדים הקיצוניים, הוא קריאת השכמה אחרונה, אולי מאוחרת מידי, להנהגה החרדית.
כשפנינו הבוקר לקבל גינוי מראשי יהדות התורה נתקלנו בגינויים רפים, או בתגובות מתחמקות.
“הם רודפים גם אותי”, הסביר אחד הח”כים. השני אמר: “כבר גיניתי לפני כמה שבועות”, והשלישי עם תירוץ מקורי אחר: “לא רוצה לתת להם פרס בכך שאתייחס אליהם”.
כך גם היה עם ההסתה והתקיפות נגד החיילים החרדים. חודשים ארוכים חלפו בדממה, עד שראשוני הח״כים החרדים העזו לגנות. גם הרבנים שותקים כי חוששים להיתפס כ”פשרנים” מידי.
הראשונים להבין את המשמעות, ולהציל את כבודו של המגזר היו העיתונאים החרדים. הם קובעי הטון החדשים בחברה החרדית, בעיקר באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות.
הם ראו את התמונות ומיהרו לגנות “השתגעתם?! תראו לאן הידרדרתם”, הייתה הכותרת באתר “חרדים 10″. ב”כיכר השבת” נכתב: “חילול השם. תיעוד מזעזע”.
הצייצנים החרדים בטוויטר הלכו אפילו רחוק יותר, מנסים ובצדק, להסביר שהתמונות לא מייצגות אותם.
גם בלי האירוע המכוער הזה, חשוב להסביר מי הם האנשים שהפגינו אמש, ולמה למרות שמדובר באלפים רבים. הם עדיין קומץ ביחס לציבור החרדי. כן, מיעוט, אמנם הולך וגדל. אבל עדיין מיעוט.
•
בישראל חיים קרוב למיליון חרדים. מיליון.
ההגדה הזאת ״חרדים״ כוללת בתוכה הרבה מאד קצוות. מהחיילים החרדים, הנשים הצעירות שעובדות בהייטק, דרך עשרות אלפי תלמידי ישיבות ואברכי כולל שתורתם אמנותם, ליטאים, חסידים וספרדים. עשירים ועניים, מעמד ביניים.
ועד הקצה: אלו ששורפים דגלי ישראל והולכים בכוונה בצפירה של יום הזיכרון.
ההפגנה אמש היא מפגן כח משותף של שני פלגים קיצוניים: הראשון נקרא ‘העדה החרדית’. פלג אנטי ציוני, שמחרים את הבחירות, רואה במדינת ישראל ״מעשה שטן״ ומרוכז בעיקר במאה שערים.
הפלג השני הוא הפלג הליטאי-ירושלמי בהנהגת הרב שמואל אוירבך.
עד לפני כמה שנים אנשיו היו עמוק בתוך המיינסטרים החרדי, חלקם ממש ניהלו את הציבור הליטאי בימי הרב שך.
שרשרת מאבקי הנהגה וחילוקי דעות אידאולוגיים הובילו אותם לעמדה הנוכחית שלהם: אופוזיציה לוחמת, שפרשה מהזרם המרכזי, וחרטה על דגלה מאבק רדיקלי בגיוס בני הישיבות.
השילוב בין שתי הקבוצות האלה לא טבעי. אפשר היה לראות כיצד הליטאים בקהל זעו בחוסר נוחות כשעל הבמה הנואמים מהפלג האנטי-ציוני השתמשו בביטויים כמו ״שואה״, ״היטלר״ ו״מלחמה בציונים הכופרים״. גם אנשי ״העדה החרדית״ בלעו כמה צפרדעים בעצם ההחלטה להשתתף ולממן אירוע, יחד עם פלג חרדי שלוקח (כרגע) חלק בבחירות ובמוסדות המדינה.
המאמץ המרוכז והמשותף הזה הניב הישג נאה של כמה אלפי מפגינים, אבל הזרם החרדי המרכזי, זה שמיוצג בכנסת על ידי ש”ס ויהדות התורה, לא היה שם. לא בהפגנה, גם לא בהשתוללות ברחובות ובחסימות הכבישים.
הוא הרבה פעמים הוא קורבן של המהומות האלה, ומשלם מחיר כפול: גם הנזק בקרבות הפנימיים, והעובדה שיש מי שמורד ב״גדולי הדור״. וגם המחיר התדמיתי, כלפי חוץ.
•
כל ההסבר הזה לא בא להמעיט מחומרת האירוע הזה, שמן הסתם גם רבים מאנשי הפלג מסתייגים ממנו.
אי אפשר להתעלם מהקלות הסתמית של התקיפה, בלי שום סיבה, של בחורה שבמקרה נקלעה לאזור.
מטריד במיוחד מראה הילדים הקטנים שלא היססו לרגע לפני שבעטו וקיללו. דור חדש שגדל למציאות של עימות מתמיד, שרואה את ההפגנות והאלימות בצד האחד, ואת השתיקה המהדהדת בצד השני. דור שמחונך לבדלנות קיצונית יותר, דווקא בגלל רוחות ההשתלבות באקדמיה, בצבא ובתעסוקה. בישראליות.
תפקידה של ההנהגה החרדית לקום כעת, ולהבהיר מה גבולות הגזרה שלה. וטוב תעשה שאר החברה הישראלית, אם תמתין, רגע לפני שרצים להכליל, כדי להבין גם את התמונה השלמה.
• הטור התפרסם בדף הפייסבוק של יאיר שרקי