בעוד עם ישראל, בארץ וברחבי העולם, עוקב במתח ובחרדה אחר הידיעות וההתפתחויות במצב שלושת החטופים וחרד לגורלם, כשמרבית הציבור מקדיש מזמנו להעתיר בתפילה ואמירת תהלים – בציפייה לבשורות טובות, בפלח אחר של העם, נשמעו קולות אחרים, כאילו יש פה שני עמים זרים ומנוכרים זה לזה, ולא עם אחד עם גורל משותף.
וכך, בשעה שברחבי הארץ נערכו עצרות תפילה, בחרה חברת ‘קשת’ לשדר את ‘האח הגדול’ – מנת הראליטי הקבועה שלה במוצאי שבת.
אביעד קדרון כתב במדור התרבות של אתר וואלה: “רק טבעי לתהות האם החלטת קשת לשדר את ‘האח הגדול’, היתה שונה לו היה מדובר בנעדרים שאינם מתנחלים. ואם היה מדובר בשלושה נערים מתל אביב, האם גם אז ‘האח הגדול’ היתה משודרת כרגיל? השאלה הזו עולה בראש כולם. עולה ולא נותנת מנוח.
“אבל יותר מהכל, החלטת קשת לשדר את ‘האח הגדול’ מוכיחה, פעם נוספת, כי למרות יומרותיה של הזכיינית לייצג את המיינסטרים הלאומי, היא עדיין תקועה ברמת החייל בואכה הרצליה.
“קשת, כמו ערוץ 10 וערוץ 1, שינתה את לוח השידורים במהלך הסופ”ש ומילאה אותו בפאנלים בהם לרלרו למוות פרשנים ושאר ירקות. משרתת את הציבור החילוני שצמא לכל פיסת מידע.
“ומה בדבר ציבור שומרי המסורת שייחשף למציאות העגומה רק בשעות הערב, עם צאת השבת? אה, הוא יקבל את ‘האח הגדול’. קשת, בהחלטתה, מתעלמת מהצורך של הציבור המסורתי, אליו משתייכים גם הנעדרים”.
ועם ב’קשת’ כך, ברשת החברתית, האדישות והאטימות מצאה ביטוי חריף ובוטה יותר, לצד גילויי שנאה דוחים:
רענן שקד, עיתונאי ‘ידיעות אחרונות’, כתב פוסט ביום שישי: “ברגעים כאלה, לבו של כל הורה בישראל אומר לו אותו דבר: פאק, המטורללים האלה לוקחים איתם את הילדים שלהם לגור בשטחים”. לאחר שגולשים התרעמו על הכתוב, מיהר שקד להסיר את הפוסט.
גולשת אחרת השוותה בין מצב הנערים הללו, לבין חייהם של מחבלים ובני משפחותיהם שנהרגים. וטענה כי כמו שזה לא מפריע לאזרחי ישראל, לה לא אכפת מגורל הנערים.
גולשת נוספת תקפה את העובדה שהם עלו לטרמפים בשעת ערב, ובגלל שהם בחורי ישיבה שלא שירתו בצבא (נערים דתיים לאומיים בני 16) ובני משפחותיהם מתנגדים לתהליך “השלום”, וכעת ברוב חוצפתם עוד עלולים לשחרר בגינם מחבלים.
והנה ציטוט מגולשת נוספת:
“לא אכפת לי מבחורי ישיבה שגרים בהתנחלות, ואם ימצאו אותם, לדעתי, יהיה חמור מאוד אם ישחררו מחבלים בשבילם”. והיא גם מנמקת: “הם לא חלק מהסדר החברתי בישראל ולא היו באיזה תפקיד או משהו. זהו”.