להציע לשוטרים לבוא עם כלבים להפגנות?

22 במרץ 2017   

תארו לכם מציאות, שבה עיתונאי גרמני כותב כנגד הפגנות היהודים, ומציע לשסות בהם כלבים. תארו לכם מציאות, שבה המוני אירופאים אנטישמים, משחיזים עטיהם וציפורניהם, וכותבים טורי שטנה מלאים כנגד יהודים. לא מצליחים לדמיין מציאות כזאת? גשו אחורה שמונים שנה, להיסטוריית העם היהודי. מה שעבר אז בשקט מופתי ובשתיקת העמים, לא יעבור היום בעולם המדמה עצמו לנאור. אנטישמיות נתפסת, עדיין, כתופעה שלילית שיש למגרה מן העולם. סביר להניח שראשי מדינות וממשלות היו מגנים בכל תוקף את כותב המאמר. יתכן שעיתוני הארץ היו מגויסים כולם לזעוק חמס, ולהוקיע את המעשה הנפשע שבכתב השטנה. ואנו, היינו מצקצקים בלשוננו ונוהמים תחת שפמינו על שנאת עשיו ליעקב. עכשיו, תארו לעצמכם, כי באחת מרשתות התקשורת החרדיות שבארץ ישראל היה מתפרסם מאמר שכזה. ולא, לא על ידי גוי אוכל נבלות וטרפות, אלא על ידי יהודי, משלנו, עם זקן, פאות וציציות ארוכות. מה היינו אומרים אז? ומה היינו אומרים עם הלך הרוח ברחובותינו היה מלובה בשנאת יהודים? לא היינו אומרים כלום. עובדה, אנחנו שותקים כבר חודש.

•

אין זה סוד. כבר כמה שבועות שאנשי הפלג הירושלמי, יוצאים לרחובות ומפגינים. זה גם לא סוד שההפגנות מלוות בחסימות צירים וביצירת פקקים נוראים בשעות הלחץ ובשיא העומס. ברור שזה לא נעים. כמי שנאלץ להיתקע עם רכבו שעות ארוכות, לעיתים עם ילדים רכים, ולא פעם או פעמיים, אני בהחלט מזדהה עם תחושת הכעס והרצון להוקיע ולצאת חוצץ. זה גם לא סוד כמוס שההפגנות האלו, הינם במהותם, כתריז בעיניהם של רוב הציבור החרדי, הרואים בכך חילול ה' שאין דוגמתו. התמונות, המראות, השאגות, המבטים, שום דבר בתמונות ובקולות המגיעות מההפגנות, לא נראה טוב בעין חרדית, או יהודית, בכלל. הרוב החרדי, המתון, מנסה להסביר בכל הזדמנות, שהם זה לא אנחנו, והתמונות שמגיעות משם, אינם מייצגות את כלל הציבור החרדי. גם הסיבות שבגינם יוצאים אנשי הפלג הירושלמי להפגנה אינם רלוונטיים לגבי רוב הציבור החרדי בארץ. בני הישיבות הסטנדרטים מגישים 'דיחוי' לצבא כדת וכדין, ושבים לשקוד באהלה של תורה. הם, הפלג שלא מרגיש מיוצג על ידי הנציגות החרדית, לא מכירים בצבא, ובטפסי הדיחוי, ומשכך נעצרים כעריקים. וכשיש עריק עצור – יש הפגנה. וכשיש הפגנה, יש זעם. וכשיש זעם? מתחילים להשתחרר ביטויים ומילים שלא שמעתן אוזן יהודית, ולא אמרם פה קדוש מעולם. לפתע פתאום נעשה דמם של היהודים החרדיים הפקר, והיחס אליהם גרוע מיחסם של אומות העולם אלינו לפני כיובל וחצי. האם לכך ייחלנו? האם כך דמיינו את עצמינו ביושבנו בבתי המדרשות הגדולים שבארץ ישראל? האיך לא יבשה כף ידו של כותב מאמר השטנה כנגד אנשי הפלג הירושלמי? כיצד לא כהתה עינו כשהציע לאנשי המשטרה לבוא עם כלבים להפגנות כי "ידוע שהחרדים פוחדים מכלבים"? איך הגענו לרגע האיום והנורא הזה, שאנו שומעים לשון הרע על יהודים קדושים ולא עושים דבר. איך ניתן להבין מציאות כזאת, שבה הלוחמים הגדולים ביהודים הם יהודים. אני יודע, זה לא במודה עכשיו להיות בצד של הפלג. עכשיו הלהיט הוא דווקא לכתוב נגדם, ולהציע הצעות למשטרה כיצד לטפל בהם ולמגר את התופעה של חסימת הצירים. אבל הי, הא?? אין גבול לחרפה? האם בשם מלחמת הקודש, מותר ואף ראוי להעלות על הכתב בדיחות שאפילו בחדרי חדרים אינם מצחיקות? לא. אינני נמנה על אנשי הפלג. אני אפילו לא נמצא שם, בהבנה הדקה הזאת של מי הוא פלוני ומהו אלמוני. אני יהודי. יהודי שאחוז חרדה ואפוף תדהמה של ממש, מהלך הרוח האנטישמי שהחל להישמע במחוזות הכי פנימיים והכי שמורים של הציבור החרדי. חכמים, היזהרו בדבריכם. כל שכן טיפשים. • מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]