הדברים הבאים נכתבים מתוך כאב רב ומתוך אהבה והערכה גדולה לממשלה הנוכחית ולעומד בראשה. הם נכתבים על ידי אדם שמייחל לכך שהממשלה הזאת תחזיק עד סוף הקדנציה.
אדם שמאמין בדרכה של הממשלה הזאת וחושב שהיא והעומד בראשה צריכים להנהיג את מדינתנו בעת הזאת. על ידי אדם ששונא מלחמות ושואף לשלום בכל מאודו.
מתוך תקווה שתהיה זו ביקורת בונה.
•
הזמינו אותנו לערב גיבוש הקואליציה, עם חברי הכנסת והעוזרים. ממש שמחתי. אפילו התלהבתי. כך עובד גוף חי, נושם ודינאמי.
איזה רעיון טוב, חשבתי עצמי.
לקראת סיומו של מושב שהיה מתיש ועמוס – הזדמנות לשבת יחד ולפרגן לכל אלו שעבדו ופעלו ועשו הכל כדי שיחד נצליח לצלוח את מושב החורף.
למשל חשבתי לעצמי – הנה הזדמנות להגיד מילה טובה למנהלת הסיעה עליזה והצוות הנהדר שלה – דנית, ילנה ושלי על כל ההתרוצצויות שלהן.
ממש הזדמנות לפרגן לחברים שבמאמצים רבים הצליחו לחוקק חוקים. דמיינתי איך מזמינים את ראשי הוועדות בכנסת מכל הסיעות אשר עובדים עבודת נמלים מידי יום ביומו, ישיבות רבות ומתישות על כל כך הרבה נושאים ועוזרים לכל כך הרבה אזרחים בישראל. נוכל להגיד מילה טובה לעוזרים של כולנו.
כך פינטזתי.
ואז באה המציאות וטפחה על פני באכזריות.
עם כל הצער והכאב לא ערב גיבוש קואליציה היה לנו אתמול במלון בחדרה. בעצם היה שם הכל חוץ מגיבוש. אכן היה לנו ערב עם ארוחה טעימה ומשביעה. מנות אחרונות מפתות (ממש לא דלות קלוריות), דגים וסלטים מצוינים.
מלבד כל זאת, היה ערב שכל כולו מפגן הערצה לאיש אחד. איש אחד בלבד.
כמה מפתיע שהיה זה האיש שארגן לעצמו את הערב.
•
בזה אחר זה עלו הדוברים השונים ובפיהם מסר אחד בלבד עטוף בנייר צלופן: ”זכינו והתברכנו משמים שיש לנו איש בעל כוחות אלוהיים ממש. אדם שהוא כל כולו נופת צופים ממש מושלם. אדם חרוץ ונעים הליכות אדם שביד אחת שלו צלח את כל מושב החורף של הכנסת”.
מילא אם זה באמת מה שכולם היו חושבים. אוי רבונו של עולם כמה צביעות. בתוך עמי אני חי.
מדובר בראש הקואליציה שלכל אורך המושב הצליח להסתכסך עם כל כך הרבה חברי הקואליציה שלו. מדובר באדם שבכל מוצאי שבת כולנו מתלבשים בשכפ”ץ, מי יודע על איזו אמירה נצטרך להתפתל כי הוא נאמר על ידי יו”ר הקואליציה שלנו.
כמה פעמים שמעתי “מעולם לא היה לנו יו”ר קואליציה כל כך כוחני”. אני יכול עוד להמשיך, אבל ממש אין לי עניין בכך.
ואחרי הכל, אז למה אני מעלה את הדברים כאן ולא מעלה אותם בפני ראש הממשלה למשל? מה יעשה חבר כנסת שבמשך עשרה חודשים ראש המפלגה שלו מסרב לשבת איתו אפילו לא לחמש דקות?
כל כך הרבה נושאים רציתי ללבן איתו, אבל הוא לא מוכן להיפגש. ביקשתי בכתב, ביקשתי בעל פה, אבל הוא מסרב להיפגש איתי.
•
כן זה לא סוד – יש נושא שבעיניי חשוב מאוד: נושא הר הבית.
במשך זמן רב חברי כנסת בניגוד לחוק לא מורשים להיכנס להר הבית. זה נוגד את חוקי יסוד חופש התנועה וחופש הפולחן. זה נוגד את חוק החסינות וחוק המקומות הקדושים. כל היועצים המשפטיים שדיברתי איתם מצדיקים אותי. ראשי המשטרה מצדיקים, ראשי הכנסת מצדיקים.
וראש הקואליציה?
הוא לועג, הוא מעליב, הוא פוגע. כמה נושאים עלו על סדר יומנו שהיה מן הראוי שנקיים עליהם דיון בסיעה, אבל מה לעשות בסיעה שלנו לא מתקיימים דיונים רק מספרים לנו מה אנחנו חושבים.
חוק המואזין, חוק ההסדרה, חוק ההדחה, התאגיד, אלאור אזריה, חזקת הגיל הרך, היחס לתקשורת ועוד ועוד נושאים, אבל את דעתנו – דעת חברי הכנסת של הסיעה – לא מעניין אף אחד. מכתיבים לנו מה להצביע – אותנו אף אחד לא סופר.
יש ישיבה של שרינו, יש ישיבה של ראשי הסיעות, אבל חברי הכנסת של המפלגה הגדולה הם חיילים שצריכים להיות ממושמעים. הדעה שלהם לא מעניינת, ואם הם לא עומדים ישר בשלשות בזמנים ומצדיעים – בשביל זה יש עונשים. יש איומים.
למשל אני יכול לשתף דברים שאני שמעתי באוזניי: “אם אתה לא תצביע כמו שאני אומר לך אני אדאג ש-65 מיליון ש”ח שאמורים לעבור ליהודה ושומרון לא יעברו”.
זה הדיבור וזה הסגנון.
ועדת השרים מנוהלת על ידי שרת המשפטים של מפלגה אחרת וראש הקואליציה, שאמור לסייע לחברי הקואליציה לקדם נושאים שחשובים להם, הוא שם כדי לקדם את עצמו ואת הנושאים החשובים לו.
כמה חברים מתוסכלים אני פוגש במסדרונות הכנסת. החיכוכים והתסכולים האלו הם הגחלים שעלולים להוביל שלא לרצוננו את פירוק הקואליציה.
•
איזו הזדמנות היתה לנו לגבש אם הקואליציה. במקום זה מצאנו עצמנו למחרת האירוע מפולגים כפי שלא היינו מיום הקמת הממשלה, חוץ מאיש אחד ששיכור מרוב פרגונים ומחמאות.
ראש הממשלה אמר בערב הגיבוש את המשפט הזה – “אפשר עוד לתקן”.
אדוני ראש הממשלה, חבריי ראשי הקואליציה, אפשר עוד לתקן. לטאטא מתחת לשטיח לא יוביל אותנו לשום מקום.
בלב כואב ודואב מחבר כנסת שנמאס לו.
יהודה.