זה די דוחה: אז למה כל-כך הרבה אנשים נהנים לפוצץ את החצ’קונים?

כשבעלי המוסר דיברו על דחיית סיפוקים, הם התכוונו גם לזה: פיצוץ ‘חצ’קונים’ – אקט הנעשה על ידי כולנו, כאשר אנו יודעים שהדבר יותיר בפנינו צלקות מכוערות.

אז למה אנחנו עושים את זה? ממה אנחנו כל כך נהנים? – והשאלה היותר חשובה: ברשת מדווח על תופעה היסטרית של אנשים שאוהבים לצפות בפיצוץ פצעונים – איך זה ייתכן, הלא מדובר במשהו  ודוחה, גם כשאנו עושים את זה לעצמינו, קל וחומר לזולתנו?

“חשוב להבין שגועל הוא רגש כמו רגשות אחרים שלנו, ולמעשה הוא נחשב לאחד הרגשות הבסיסיים שלנו – באותה סירה עם עצב, שמחה, פחד וכעס”, מסביר לאתר mako ערן כ”ץ, פסיכולוג קליני. “הרגשות השונים שלנו, במיוחד הרגשות הבסיסיים, מסייעים לנו לשרוד. הרגשות מהווים עבורנו מעין מצפן שמתווך בינינו לבין העולם החיצוני, וגם מכוונים אותנו לפעולה מסוימת.

“תחושת פחד, למשל, עוזרת לנו להבין מתי אנחנו נמצאים בסיטואציה מסוכנת ועדיף לנו להיזהר או אפילו להימנע ממנה כליל”.

יש סיבה טובה, מסביר כץ, לזה שבשר רקוב או חלב שהחמיץ מגעילים אותנו כל כך – הן במראה, הן במרקם ובמיוחד בריח. הגועל שאנחנו חשים הוא הדרך של המוח שלנו להגיד לנו: ”זה מסוכן, אל תכניס את זה לפה! להתרחק! לא לחינם אחת התגובות הפיזיות הכי בולטות בגועל היא בחילה ורצון להקיא – זה בדיוק ההפך מלרצות לאכול משהו”.

זו הסיבה שאנחנו נמשכים גם לפעולות דוחות ומגעילות: “בני אדם וגם בעלי חיים רבים אוהבים לשחק. אין הכוונה למשחק בלגו, אלא למשחק במובן של לעשות משהו מתוך עמדה קלילה ולא מחייבת.

“כשילדים משחקים ברופא וחולה הם יודעים היטב שזה לא אמיתי, אבל זה מאפשר להם להתנסות בתפקיד המבוגר האחראי והשומר מחד, וגם בתפקיד החולה המסכן מאידך”, אומר כ”ץ.

הפסיכולוג מדגיש כי המשחק נעשה תמיד בסיטואציה בטוחה. “משחק הוא משחק כשאנחנו יודעים שאנחנו בטוחים, שלא נפגע באמת ושתמיד אפשר לעצור. המשחק מאפשר לנו לבוא במגע עם כל מיני חלקים באישיות שלנו, לבדוק אותם, להכיר ולהתיידד איתם וכך ללמוד על עצמנו בצורה בטוחה. זה מאפשר לנו לחוש גועל בצורה מבוקרת”.