כחלק מהפקות הבת מצווה – ועל הטירוף הזה ארחיב בפעם אחרת – החלטתי לקחת את בנותינו השוויצריות למסע שורשים קטן אצל הדודה בעיר באזל.
היה זה בדיוק זמן קרנבל הפאסנאכט, שהיה לשם דבר במסורת המשפחתית, שנערך באופן מקרי, כך חשבתי, שבוע לפני פורים.
אלא שיומיים של פסטיבל הולידו כמה תובנות שהבהירו לי שאולי לא מדובר במקריות גרידא.
קצת על הפאסנאכט בבאזל: מדובר בפסטיבל שנערך כל שנה 40 יום לפני הפסחא שבהם הנוצרים מתנזרים מאכילת בשר (מזכיר את שלושת השבועות היהודי…) – אלא שדקה לפני הימים הקשים, מבחינתם, הם פורקים עול בפסטיבל מטורף, מושקע במיוחד, שנערך שלושה ימים. וכמה שפסטיבל מזמין התפרעות, מסתבר שבבאזל -עיר ואם בשוויץ יש חוקים ברורים שזר יתקשה להבין או לקלוט אותם.
הפסטיבל מתחיל ב-4 בבוקר ביום שני, הנקרא גם מורגנרשטיך, בדקה דומיה ובכיבוי אורות.
ואז, בהינף שרביט, אלפי תופים וחלילי פיקולו מפרים את השתיקה ומתחילים במסע אינסופי ברחובות באזל. הם משקיעים כל כך הרבה בחגיגה, שיש כאלו ששלושה ימים לא באה אל עינם – השינה, מלבד הפסקות מדודות לשתיה בבתי קפה..
קבוצות, קבוצות של מנגנים שמתאמנים על כך חודשים מראש, צועדים בקצב מארש בעיר ומנגנים ללא הפסקה.
בנוסף לכך יש להם תלבושות מוגדרות לכל קליקה, יחד עם עגלות בנושא מסוים שבדרך כלל קשור בזיקה ישירה לפוליטיקה העולמית.
השנה כונה הפסטיבל כפאסנאכט השחור – בגלל הפסימיות שאפיינה את התחפושות ועגלות הנושא. נושאים כמו הברייקזיט של אנגליה וכמובן טראמפ היו נושאים מרכזיים. טראמפ הוצג כאוליגרך קפיטליסטי מאיים.
במהלך הטקס, כל קבוצה מחלקת מניפסטים – כדי שאם חלילה, קהל הצופים לא הבין את הציורים הבוטים – יוכל להבין את משמעותם מתוך ההסברים.
מקלחת קונפטי
הפסטיבל ביום מאופיין בתזמורות ענק גוגנמיוזיק, המוסיפות כלי נשיפה שונים למיניהם, ועגלות ענק המחלקות לעוברים ושבים הרבה מתנות, הכוללים הפתעות, בובות ועוד – ואוכל רב: תפוזים, ממתקים סוכריות ועוד. וכמובן טקס הקונפטי – כל אחד שמגיע לכיוון המשאית כדי לקבל פרס כלשהו מסתכן במקלחת קוונפטי.
חוק מספר אחד: אסור לאסוף קונפטי מן הרצפה דהיינו למחזר ולזרוק בחזרה. וכדי למנוע זאת ועדת הפסטיבל הכריזה שאין למכור קונפטי מעורבב בחנויות, רק שקים של צבע אחד. רק שוויצרים יכולים לחשוב על זה…
יום שלישי מוקדש הפסטיבל לילדים ומקבל פנים מעודנות נאיביות ותמימות יחסית. חברי הקבוצות השונות מרשים לעצמם לנדוד ברחובות באופן לא מוסדר ולחבור לקבוצות אחרות. והיום האחרון יום רביעי חוזרים לסדר המופתי הראשוני ומסיימים ב-4 בבקר במוסיקה ייחודית ונפרדים לשלום.
למותר לציין ששעתיים לאחר מכן רחובות באזל נקיים מכל רבב של קונפטי שנשפך כיין ברחובות – והחיים חוזרים למסלולם באופן בלתי יאומן כלא היה.
וכאן גלגלי ההשוואה החלו להתגלגל.
דבר ראשון הייתי חייבת לנבור במגילה ישר והפוך ולבדוק היכן מצוין שמתחפשים? כמובן שאין לכך כל זכר במגילה… חששותיי התגברו, מהיכן מגיע מילות השיר ‘ליצן קטן שלי אולי תרקוד איתי?’ ובכלל למה ליצן בפורים\ מה הקשר בעצם?
מהיכן הליצן
כמות הליצנים שנראו בפאסטנאכט היתה מסחררת, רובם פחות מצחיקים ממה שאנחנו חושבים, מעין דמות המאחדת ניגודים בתוכה של עצב גדול ושל שמחה משוחררת.
מה קורה פה? התחלתי לחשוד.
כל מיני דמויות שהתחפשתי בהם בילדותי – מלכת הלילה, מכשפה, קוסמת, פיירו הליצן העצוב, ועוד דמויות שלא ברור לי מהיכן שמעתי עליהם, חלפו מולי בפסטיבל בבאזל.
וכאן כבר הייתי בפאניקה.
הייתכן? וטקסי פורים אחרי הכל הם מחוקות הגויים?
נשימה עמוקה.
טוב, ניחמתי את עצמי לפחות אצלנו הפטסיבל סובב סביב קריאת המגילה והתוכן הוא מאד מרכזי.
והנה עיני קולטת רעשנים נהדרים, רעשני ענק שהחוגגים בבאזל הולכים איתם. יחד עם מניפסטים שהחוגגים כותבים ומחלקים בצורה של מגילה ארוכה. פליריטונים בנוסח ‘פורים שפיל’ חריפים, שנונים מתובלים בהמון אקטואליה הקרויים אצלם ‘שניצלבנק’.
ולחשוב שכל זה הוא חגיגה שהם עושים לפני צום הפסחא. ואצלנו? ‘תענית אסתר’ מלמלתי.
אני מהבירה
הרגעתי את עצמי שהחג היהודי נושא אופי אלטרואיסטי – מתנות לאביונים ומשלוחי מנות.
אבל הנה, כל אחד בפאסנאכט דואג לחלק לילדים ולכל עובר ושב כל כך הרבה מתנות, ואוכל כמו תפוזים וירקות ושאר מגדנות שנזרקים לכל עבר. והתחושה היא שאין היררכיה, אין גבוה ואין נמוך, כולם מאחורי המסיכות משחררים, שמחה מבוקרת במוסיקה מיוחדת והופכים ליחידה גדולה יותר, למאסה חוגגת גדולה אחת.
כך הבנתי מדוע אסתר בקשה עוד יום אחד בשושן הבירה, הבנתי את השכרון הזה מרגעי מלוכה ושליטה שמסמלים ומזהים כל עיר ועיר. יש כאן רצון להביא את הייחודיות הלאומית הזו גם לעם היהודי. הרגשתי את החשיבות השבטית להגיד שאני מהבירה – דהיינו מירושלים.
אין לי ספק שאת הפורים אחווה מעתה באופן שונה לגמרי.
והתובנה החשובה ביותר שאולי המעטפת היא דומה וכולנו בני אדם – אבל התוכן, התוכן הוא שורש העניין. ולא צריך להתייחס רק לאדרת של הגברת. אלא חשוב ולהבין את המשמעות לעומק מי היא באמת הגברת שמאחורי המסיכה.
בסופו של דבר החג היהודי שומר על מוסריות: הן בזכות קריאת המגילה הנקראת במשותף ויוצקת תוכן לחגיגה, והן בזכות הסעודה המשפחתית שבמוקד החג – שהיא העיקר – בניגוד לפסטיבלים של הגויים שבהם המשפחה חווה את ההפך בשעת החגיגות ולא עלינו גירושים רבים קורים בעקבותיהם.
ולמה אתחפש השנה? כבר לא ברור לי… לליצן? ספק גדול.
• הכותבת היא דוקטורנטית וחוקרת אמנות יהודית עכשווית, ומנהלת גלריית המקלט לאמנות. גלריה יחידאית בשכונה חרדית.
האירוע הבא בגלריה: שירים ומשוררים בהכנה לחג הפסח 23.3 בשעה 20:00. יהודה המכבי 7 מקור ברוך, ירושלים.