1.
אין ספק שהקטע המשמח ביותר בעיתונות סוף השבוע, היה זה שהופיע בצד שמאל בקונטרס החדשות של יתד נאמן.
שתי תמונות בלבד, שגולשי אתרי האינטרנט כבר נחשפו אליהן קודם לכן, אבל מי שלא – ראה לראשונה בעיתון: “רשכבה”ג מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטינמן שליט”א” – כשהוא תורם כסף לקופת צדקה.
אז אמנם בחג הפורים, שלא כבכל שנה, לא נפתח הבית לקהל הרחב, אפילו לא פוליטיקאים שגדשו אותו בשנה שעברה, וגם אל ישיבתו ‘ארחות תורה’ לא הגיע, ובכל זאת – אחרי שבועות ארוכים של תפילות לשלומו, עם ישראל שמח לראות שבברוך ה’ חל שיפור.
ימים על ימי מלך תוסיף, עד מאה ועשרים!
2.
את הקדימון לחומר הנפץ שהתפרסם בטורו של אריה ארליך במשפחה, עשה עבורו בעל הטור דוד דמן.
“כל השנה אני מחכה לפורים ובסוף אני שותה ומשתכר… ואני שואל את עצמי מתי אקח את עצמי לידיים ואעשה את מה שאני כבר מתכנן זה שנים לעשות ואני לא עושה כי אני שותה ומשתכר ומסתובב שמח וטוב לב מקצה העיר ועד קצה..
“כל השנה אני מחכה לטור של פורים, כדי שאוכל לכתוב את כל מה שמונח על לבי ולהתריע בחופשיות על כל העוולות הציבוריות שאנשים מפחדים לגעת בהן במשך השנה, מחשש של ביטול מנויים מקיף וזעם ציבורי חוצה מגזרים. טור שבו אוכל להתקיף בלי חשבון נורמות פסולות שהשתרשו אצלנו, ואף אחד לא מרים את הכפפה.
“כי ביום רגיל ושמשי, למי יש כח לענות לאלפי תגובות זועמות ולאנשים שמטיפים לך באותיות גדולות וצבועות לערוך חשבון נפש, לטבול בנהר דינור, לצום שלושה ימים יומם ולילה, ולספוג מלקות ארבעים – ואז לזכות להבין את מה שהאנשים האלה כבר שכחו”.
אז לדמן לא היה אומץ, אפילו לא בפורים, אבל אז הגיע עמיתו למגזין – והעז לעשות זאת בשביל כל הכתבים גם יחד.
קבלו את הטור הטוב ביותר של חג פורים, שהתפרסם תחת הכותרת “השר מונטיפיורי השני”, המגולל את “מגילת מעשה תוקפו וגבורתו של שר הפלאים החרדי שהפך לממשיכם הרשמי של רבי בנימין מטודלה וסיר משה מונטיפיורי”:
“ויהי בימי הקיסר ביבי, הוא בנימין נתניהו… בימים ההם כשבת הקיסר נתניהו עם חוקריו יותר משהוא יושב עם בניו… שונים מכולם הם בני הציבור החרדי. כהרשל’ה אוסטרופולע’ר בשעתו, שביכר לא להתערב בעסקי שלום-בית עכורים של דודו ודודתו הנצים על צלוחית מרק תפל, על מנת שלא יגורש מביתם – הללו נהגו ליהנות ממנעמי השלטון, לנשום אוויר פסגות מלוא ריאותיהם ולא להתערב בוויכוחי הממלכה… ובלבד שגשם נדבות של תופינים ושררה ימשיך להימטר ללא הפרעה..
“איש חרדי היה בגבעת רם, ושמו שגור זה עידנים על פיותיהם של רבים ומתגלגל על עשרות עמודי עיתון בכל שבוע. הלה, דומה כי כל מידה טובה ושפעיה של קדנציית הברכות כמו התנקזו אל דמותו. הילה גדולה מתלווה אל האיש הנזכר, ואגדות וכתרים לרוב נקשרו לשמו במשך שנות פעילותו בזירה הציבורית. חלק מן הכתרים מוצדקים, חלקם מוגזמים ומקורם בנערים סוגדים ומעריצים שמעולם לא חסרו סביבו..
“בימים ההם, כרעוד כיסא ממלכתו של הקיסר הנחקר, גידל את השר החרדי וישם את כסאו מעל כסאות השרים אשר אתו. ויגדל השר מאד, ויעש לו גדודי מעריצים וחסידים ויחצ”נים המתעדים את צעדיו ונושקים את מנעליו ומאדירים את מעשיו בראש חוצות וקוראים אחריו מקודש מקודש. והיו מפארים ומרומיים ומשבחים ומודיעים לכל העם שבשדות על עוצם מעשיו ויקר תפארת פעולותיו של שר שרי השרים, ראש וראשון לכל בולדוזרי תבל, אבי המהפכות שאינו נח על זרי דפנה ואינו שוקט על שמרי ענבים ולא יעף ולא ייגע בעשותו למען הכלל והפרט.
“כליל המעלות וחמדת המידות אשר מיום השר היהודי דון יצחק אברבנאל לא קם כמוהו בכל הארץ. בטאון השר, כמעשה בטאונים מפלגתיים במחוזותינו מפאר ומרומם אותו לאמור: ביוזמת השר הושג תקציב; בפעילות השר חולקו סוכריות; בלחץ השר נשמנו בבוקר. אשרינו ומה טוב חלקנו שזכינו לשרים שכאלה..
“ויהי כראות השר כי טוב, ויחל לסבוב את ארץ ישראל ת”ק פרסה על ת”ק פרסה. השכים ליישובי הצפון והעריב לכפרי הדרום. ..ובכל מקום ומקום היו ילדי תשב”ר יוצאים לקראתו בשופרות מסולסלים בדגלים מתנופפים באבטיחים משורטטים בדיוקנו ובבגדי חור כרפס ובוץ וארגמן כראוי לשר הנערץ בכל תולדות הממלכות.. ולא היה ילד תשב”ר בכל גבולות הארץ שלא יצא לקראתו בדגלים ובלפידים ובחצוצרות להריע ולהלל ולחלוק שבח יקר וגדולה”.
לגזור את הקטעים ולשמור לשבועות הבאים, בהם ימלאו הטורים של משפחה בדברי חנופה לשר מטודלה השני. או-אז תוכלו לשוב ולזכור את דבריו הנוקבים של ארליך.
מילה טובה יש לו לומר גם “ליועצו של השר לענייני מצעב תקשורתי”:
“תפקידו של יועץ זה לפאר ולהלל את השר ולשכפל את הילוליו והילולותיו כמין צפרדע מצרית, להבדיל, שהייתה מתזת נחילים-נחילים. תפקידו של היועץ לגרום להמונים להבין כי העם כולו חייב את אמונתו, פרנסתו, לחמו ומגוריו לשר הפלאים שאם לא יחייך – השמש לא תזרח מחר. ליבו לב העם ומה שטוב לו טוב לעם.
“יעיל היה היועץ עד מאד ומאמין לעצמו יותר משכל אדם בעולם מאמין לעצמו. לשר הוא אומר: היזהר מפלוני-אלמוני שחורש את רעתך. לפלוני אלמוני שחורש את רעת השר – הוא אומר: דיברתי עליך נכבדות בפני השר, שיבחתיך בכל מיני יקר וגדולה. כללו של דבר, הכל מערבבים ומתערבבים עובדים על עצמם ועל אחרים רוקדים במחולות סיבוביים עד סחרחורת, מפמפמים לופט געשעפט עד אובדן חושים”.
הסיום, אגב, עצוב מאוד.
שכן, “רק בעניין אחד כשלו היועץ וגדודי המהללים.. זהו עניין המנדטים”. הילולי ההילולים, מה לעשות, עוצרים בסקרים. “אותה מידת מנדטים נמדדת בכל סקר, לא עולים ולא יורדים”. במקרה הטוב, כמובן.
כאן המקום להמליץ בפני ארליך על פרק המשך, בפורים הבא, ובו ייאמר מה ייעשה לאיש שהמלך מטודלה אינו חפץ ביקרו, איך יוענש מי שאינו רוקד לצלילי חליל היחצ”ן.
וכמה היינו רוצים לדעת האם היחצ”ן, יום אחרי פורים, ילחש אל אוזנו של מטודלה (השני): ‘היזהר מפלוני אלמוני, אריה ארליך, שבגיליון הפורים חרש את רעתך’. והאם יזכה ארליך להעלות את הגיגיו הכנים גם בחג הפורים הבא, של שנת תשע”ח.
3.
הנה קטעים מיום ליום, המדגימים היטב את מה שכתב ארליך:
“רגעים של קורת רוח נרשמו השבוע בחדרה של סיעת ש”ס בכנסת. בזה אחר זה עלו כל ראשי המפלגות מכל סיעות הבית ללא יוצא מן הכלל לברך את יו”ר תנועת ש”ס השר הרב אריה דרעי לקראת יום הולדתו ה-58.. יו”ר התנועה נמצא כעת בצומת קבלת ההחלטות.. בצהרי היום עולים אליו לרגל כל צמרת השלטון לשתות איתו ‘לחיים’.. אלו מעשים שבכל יום.. אלה גם אלה מוכיחים את אהדתם הבלתי מסויגת לאיש שממשיך להסתער על העשייה הציבורית”.
על כך כבר שורר המשורר ארליך: “איש חרדי היה בגבעת רם, ושמו שגור זה עידנים על פיותיהם של רבים ומתגלגל על עשרות עמודי עיתון בכל שבוע.. הילה גדולה מתלווה אל האיש הנזכר, ואגדות וכתרים לרוב נקשרו לשמו במשך שנות פעילותו בזירה הציבורית. חלק מן הכתרים מוצדקים, חלקם מוגזמים ומקורם בנערים סוגדים ומעריצים שמעולם לא חסרו סביבו”…
וכל השאר הלוא הם כתובים בספר דברי הימים אשר לעיתון ‘משפחה’, המרבה להלל את השר מיטודלה בכל ימות השנה, כשעיתון הפורים – הפך ל’נהפוך הוא’.
ארליך, מהר וכרות את העץ שהוכן לתלייתך, ויפה שעה אחת קודם.
4.
וכך, בסימן ‘ונהפוך הוא’ הפך הרב יעקב ב’ פרידמן מכותב טור מוסרי נוקב וחוצב להבות אש – לכתב שטח, שיצא ל’איצקוביץ’ שבבני ברק, רק כדי לעמוד על טיבם של קבצני בית הכנסת הכי מפורסם בעולם.
והוא שב משם עם תוצרת מרתקת.
“אין לך”, הוא שאל בגילוי הלב הבוטה ביותר שידע העולם, “אין לך קצת בושה, טיפת בושה בעיסוק ב…נו…ב…מקצוע הזה?” – כך שאל את ניסים יונה, תושב שכונת שפירא בדרום תל אביב.
“בושה? היו זמנים שהסתובבתי באולמות שמחות לאסוף שאריות אוכל. חודשים חיטטתי בפחי אשפה למצוא משהו שלא יהיו לי כאבי בטן מהרעב בלילות. אלו היו ימים של בושה. היום? היום אני מבקש בנימוס, מבקש יפה מאנשים, זה יפה, לא בושה!” – השיב לו הקבצן.
ופלא הוא שלא השיב לו בשאלה: “אין לך קצת בושה, טיפת בושה, בעיסוק במקצוע…העיתונות?” (סמיילי פורימי, כמובן).
5.
אפרופו ניתוח פוליטי, אהבתי את זה של מאיר ברגר בהמבשר, המסביר מה הביא את ח”כ אבי דיכטר “לקפוץ על העגלה ולספר לכולנו שגם הוא יכול”. לרשת את נתניהו, כמובן.
“בנאומו בפני קהל ביתי בסוף השבוע האחרון, שיתף דיכטר את שומעי לקחו ברחשי לבו ואמר להם כי לדעתו קשה לראש הממשלה נתניהו לתפקד כשהוא תחת חקירות. ‘אני הייתי חבר בממשלה כשראש הממשלה היה נתון תחת חקירות וכל מי שיגיד לך שראש ממשלה יכול לתפקד ללא שום הפרעות וללא שום הפרעה והיסח דעת כשמתקיימת נגדו חקירה – לא אומר אמת’, אמר בהתייחסו לחקירות ראש הממשלה”.
למה עשה זאת?
“בשבועות האחרונים משהו נשבר בו. נמאס לו לשמש בתפקיד אסקופה נדרסת כשכל עמיתיו מצ’ופרים ומתקדמים ורק הוא נותר מאחור רק משום שהוא ילד טוב קואליציה. השרים חוגגים עם נתניהו והוא אינו שם. הנגבי קיבל את התקשורת, רגב את לפ”מ, ישראל כץ מתמנה למחליפו של נתניהו לעתים קרובות בעת נסיעותיו – ורק הוא נותר בכנסת”.
תודו שזה מעניין.
6.
פחות אהבתי את הכתבה הפותחת בהמבשר. חזקה על כתבה פותחת בגיליון חגיגי, שתהיה חזקה ומדברת בעד עצמה.
הפעם בחר העורך לשתול שם דווקא… כתבת יח”צ. למי? לקופת העיר. זו שמילאה את דפי עיתון החג במודעות.
זה יכול היה להיות מצוין וטוב אילו סומנה הכתבה בסימון כלשהו, המעיד על היותה יח”צנית, וגם אז – לשתול אותה במיקום הפותח והבולט, קצת מוגזם. הלא כן?
7.
לשבחו של יתד נאמן, באותו נושא, נאמר כי אף שם הופיעה כתבה פותחת יח”צנית (תחת הכותרת “בירה בפורים תענוג”), אלא שנעשה כל מאמץ כדי למסגר את העמוד כך שיובלט שמדובר ביח”צ.
שאפו.