לשמוח בפורים: שלוש המלצות של משקאות כוהליים שיסדרו את החג

בפורים יש ארבע מצוות שונות אחת מחברתה לגמרי, אבל המכנה המשותף ועיקר המצווה היא השמחה.

עליה אמר הגאון מווילנא זצ”ל שזו המצווה הקשה ביותר שיש בתורה: קל לבצע מצווה טכנית; להביא, לקחת, לשמור, ללכת, לעשות או לא לעשות. זה די פשוט. אבל משהו שהנפש עושה, דהיינו לשמוח, זה משהו לא פשוט.

נפרט את המצוות ונכיר אותן.

הסימן שלהן הוא, שכולן מתחילות באות מ’

א.מקרא מגילה

ב.משתה

ג.משלוח מנות

ד.מתנות לאביונים.

ארבע  המ’מים מסודרות  בסדר הזה דווקא, זו הדרך להניע את המנוע של השמחה, ולהצית אותה להתלהבות גדולה.

קוראים את סיפור המגילה, כי סיפור תמיד מושך תשומת לב. אחר כך יושבים בבית עם המשפחה הקרובה, אוכלים ושותים ומתוך השובע בא הרגיעה, ואז מתרחב המעגל, ושולחים משלוחי מנות לשכנים ולחברים. לבסוף עם השמחה הרוגע והחברות, נפתח הלב ואיתו גם הכיס וממילא נותנים מתנות לאביונים.

חגיגת הפורים אינה מתחילה ומסתיימת בי”ד באדר או למחרת בירושלים ובטבריה ועוד כמה ערים, אלא כבר כמה שבועות לפני פורים מתחילה השכונה להתעורר, ואף מקבלת קצת ציביון  ‘עיירה’ של פעם.

כל אחד והסיבה שלו להתעורר לכבוד פורים:

בחור הישיבה:

בכל ישיבה גבוהה [מגיל 16 בערך עד החתונה] יש מוסד פנימי ששמו ‘קרן עזרה לחתנים’, או בשמו המוכר יותר ‘ת”ת’ [-ראשי תיבות: ‘תומכי תורה’].

מוסד זה, הוא קופת צדקה פנימית, שמנוהלת על ידי כמה מתנדבים, מהטובים שבחבורה, בראשם ה’ת”תניק’ – שבמהלך השנה הוא מחפש ומשיג סטוקים של חולצות ושאר בגדים, ועוד מצרכים, ועושה בהם מכירה זולה לבחורי הישיבה, במחיר הקרן – 0 רווחים, לא הוצאות, לא איכסון, לא משכורות, ולא הובלה. נטו מחיר הקרן. כזה אירגון צובר קצת חובות, ובדיוק בשביל זה ממתינה ההנהלה לחג הפורים.

אלא שקצת משחת שינים בזול, ועוד כמה סטוקים של גרביים לחורף, זו הוצאה קטנה יחסית. תפקידה האמיתי של קרן הת”ת היא לעזור בהוצאות הגבוהות של חתנים בני הישיבה, שבאים ממשפחות מעוטות יכולת.

להנהלת הת”ת יש רשימות מסודרות של תורמים,  וכבר כחודש לפני פורים, הרשימות מתעדכנות, מתארגנות לפי ערים ואזורים, הקמפיין מתחיל והבחורים מתגייסים לעניין.

אמנם בתקופה זו עדיין הפעילות היא מועטת, רק קצת בשעות הערב המאוחרות אבל כך מחממים מנוע שיתחיל לעבוד.

•

החג הגדול  של הת”ת הוא יום הפורים בעצמו. אז יוצאים בחורי הישיבה בקבוצות, חלקם מחופשים בתחפושת קבוצתית, חלקם סתם מבוסמים מעט והולכים לפי הרשימות לבוגרי הישיבה ותומכיה, להציע להם שותפות במצוה הנכבדה.

בדרך כלל הולכים אל מי שמכיר את הנושא, ולכן הוא כבר ממתין להם, ויודע באיזו שעה הם אמורים לפקוד את ביתו.

הבחורים הזריזים והמוכשרים יודעים גם להרחיב את מעגל התורמים, שהרי על פורים נאמר: “כל הפושט יד נותנים לו”.

כך עוברת החבורה השמחה מבית לבית, ובכל מקום מכבדים אותם במאכל ומשקה כיד המלך.

יש מקומות שאף מבקשים מהם לומר איזה דבר תורה, לפני שהארנק יוצא מהכיס, כך או כך הבחורים ממלאים את פיהם באלכוהול מגוון ולא רק ביין. הבלתי זהירים עושים את זה קצת יותר מדי מוקדם, ובאיזשהו שלב הם נפסלים מלהמשיך במלאכתם.

אבל בדרך כלל זהו המיעוט, כי לנערים אלה יש מוסר עצמי גבוה, ובנוסף לכך הם גם מקבלים הדרכה.

כל אדם:

משלוחי המנות שכולם מקפידים לתת זה לזה, זו מצווה שכל אחד צריך לקיים, גם הילדים בבית. כמו שאמרנו: המטרה זו השמחה.

לכן, עוד לפני פורים כבר יוצאים לקניות של משלוחי המנות שהמרכיב העיקרי הוא משקאות כוהליים, בזאת כל אחד לפי מנהגיו. כוהל ענבים או כוהל שעשוי מפירות אחרים, מדגנים או אפילו מאורז.

המבוגרים בדרך כלל לא כל-כך מחפשים מה מציע השוק, אלא למה הם היו רגילים בצעירותם בבית אבא. אבל הצעירים כבר פתוחים יותר. אולי זו תוצאה של המגוון הרחב.

על כן לכבוד פורים, צריך גם אני לעשות “ונהפוך הוא”, ולכתוב הפעם על משהו שונה. בדרך כלל אני מתעסק ביין וכותב עליו.

אבל הפעם אכתוב על שלושה תזקיקים או התססות כשרים למיניהם.

‘רום’ מקורו באיזור האיים הקאריביים, ויש הטוענים שמקורו באי ברבדוס שכיום זוהי מדינה בפני עצמה.

את הרום עושים מתזקיק של קנה-סוכר שגדל במטעים בכל איזור האיים. העבדים שגרו שם הם אלה שגילו את ה’מציאה’, אחרי שממצים את המיץ, בדרך כלל על ידי בישול, לוקחים את הדבשה והמיץ ומזקקים אותו, או אז יוצא משקה אלכוהולי.

לרום הנקי יש ריח אופייני וטיפה מתקתק. לאחרונה יצא רום קריבי כשר –  “קריבאנה סול מתובל”. זה רום שמיוצר מבלנד של משקאות רום משובחים ומזוקקים מהאי ברבדוס. הבקבוק והפקק מעוצבים כמו הבקבוקים שהיו שולחים בהם הודעות S.O.S. מהאוניה, והציפו אותם במים.

לקריבאנה יש טעמים מתובלים עם רמזים של וניל, מוסקט וציפורן. גם מי שאוהב רום נקי, יהנה ממנו כמו אלו שאוהבים לערבב אותו לקוקטייל. 35% אלכוהול. 89 ₪ באתר פאנקו.

אה, איך אפשר לשכוח, עוד משהו חשוב:  זה בקבוק של ליטר. כשרות O.U. לא לפסח.

בירה לא צריך להסביר מה זה, אבל אגלה לכם שאחרי יום של טעימות יין, חייבים לקנח בבירה שתשטוף את הפה והקיבה, ובימי הפורים הקרבים ובאים שהחזאים הבטיחו ימים גשומים מתאים לספר על בירה חורפית וטובה שטעמתי לאחרונה – “בירה שפירא” מוכרת כבר ונמצאת בחנויות המשקאות ובמסעדות.

הבירה החורפית שלהם Jack’s Winter Ale, עם התווית הסגולה, מיושנת עם שבבי עץ שהושרו בג’ק דניאלס. זו בירה מתקתקה ומרירה מעט, בעלת גוף מלא וסיומת עדינה של עץ וויסקי.

8.4% אלכוהול 17 שקל. כשרות רבנות בית שמש.

יש גם משקה יפני שעשוי מהתססה של אורז עם שמרים מיוחדים – “סאקה”. פירוש המילה הוא משקה אלכוהולי.

שותים אותו כמות שהוא, אך גם משתמשים בו לצורך תיבול המאכלים וזה כמובן תלו בסוג האורז וברמת ליטושו, וככל שהוא מלוטש יותר – כך הוא יותר איכותי, מפני שהחלקים החיצוניים שלו מוסיפים טעמים לא רצויים, לעומת ליבת הגרגר שהיא נקיה ושם נמצא כמות רבה יותר של עמילן.

במבשלת הסקה born מייצרים גם את  הג’ונסוי ג’ונמאי דאיגינג’ו – שזה סאקה סופר פרמיום חצי יבש, שעשו אותה בהתססה של שנתיים, בטמפרטורות נמוכות.

15.5% אלכוהול שלא מורגש כמעט בגלל המתיקות העדינה של הסאקה. מרגישים טעמים של אורז עדין עם וניל. 300 מ”ל 65 שקל. כשרות O.U.

שותים כדי להגיע למצב של עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, אבל מי שקשה לו השתיה – יכול לישון. בשינה גם מקיים את העד דלא ידע.

• שרגא גבהרד – יועץ בתחום הכשרותי והמקצועי ביין, עורך סדנאות יין וסיורי יקבים