תכנית ‘המוסף’ בערוץ הראשון, בהגשת העיתונאי אמיר איבגי, דנה אמש ביציאת נשים חרדיות וערביות לפוליטיקה.
בתכנית הופיעה שרי רוט, הפרשנית הפוליטית של חרדים10.
שרי רוט: “בניגוד למה שאמרה קודמתי הערבית, אני לא מקווה שיהיו לנו פוליטיקאיות חרדיות, אני אפילו מקווה שלא. הדרך היחידה לשנות את זה עוברת דרך בתי הרבנים, ואני לא רואה כרגע שום רב או מנהיג בציבור החרדי – לא בציבור החסידי ולא בציבור הליטאי – שיבוא ויאמר לנשים לקחת חלק בייצוג הפוליטי”.
איבגי: זו אמירה קשה מה שאת אומרת.
רוט: “זו אמירה קשה לך, לא לי, אני לא אומרת את הדברים בכאב”.
איבגי: ההערה שלך מקובלת. הדברים קשים לאוזניים החילוניות שלי, קשה לי לשמוע שאשה שבאה מתוך חברה מסוימת אומרת: ‘אני לא חושבת שנשים צריכות לייצג אותי’.
רוט: “אני אומרת משהו אחר. אני אומרת שאני חושבת שמי שצריך להחליט האם נשים צריכות להיות בכנסת או לא, בתוך מסגרת של מפלגה חרדית זו לא אני, לא אף אדם חילוני, לא אף תנועה פמיניסטית כזו או אחרת, אלא הרבנים שלנו.
“כשאני קמה בבוקר – וזה לא כי אני מפגרת, וזה לא כי אין לי דעת משל עצמי – הרצון שלי האמיתי הוא שהרבנים יגידו לי מה לעשות. זאת אומרת, יש לי את ספר התורה שמנחה אותי מה לעשות מבוקר עד ערב, אבל כשאני מגיעה לצומת בחיים, מי שמנחה אותי לאן לזוז באותו צומת – אם זה לאן לשלוח את הילד שלי ללמוד, מה ללמד אותו , לאיזו ישיבה לשלוח אותו – יש לי את הרב שלי שאליו אני הולכת והוא מכוון את דרכי. וטוב לי עם זה!
“זה לא שמישהו כפה עלי את הדבר הזה או שיש לי איזו שהיא תחושת החמצה”.
איבגי: אם אני שם לרגע את הרבנים בצד, איפה המקום שלך? את הרי מסתובבת בחברה הפוליטית, את באה ונכנסת במסדרונות הכנסת, מדברת עם חברי כנסת, עם שרים, את לא חושבת שנשים חרדיות יכולות לייצג אותך טוב יותר במקומות הללו?
“תראה, אני לא מתכחשת לזה שיש פוליטיקאיות נשים שמייצגות את אוכלוסיית הנשים מאד טוב, אבל באותה מידה אני יכולה לומר לך שיש פוליטיקאיות נשים שעושות עבודה גרועה, ומהצד השני יש פוליטיקאים גברים שעושים עבודה גרועה או טובה. זה לא העניין של איש או אשה, אם יש חבר כנסת שיש לו חוש חברתי מפותח הוא ייצג אותי מצוין גם אם הוא גבר, וגם אם הוא אשה.
“זאת לא הנקודה. זה כמו שלא נכון לומר שבמחלקה כלשהי רופא איש יותר טוב מרופא אשה ולהיפך. הנקודה היא שאנחנו, הנשים החרדיות, יכולות להשפיע בהרבה מאוד צמתים בחיים גם בלי להשתבץ בתוך מפלגה, בלי לרצות להשפיע באופן שהוא אסור לנו.
“עצם זה שאני יושבת כאן באולפן ומסבירה את עצמי, אני חושבת שאני עושה מעשה שהוא סוג של השפעה, סוג של להיות שגרירה, זה שאני מסתובבת בכנסת ויכולה לסקר את הדברים, יכולה לשאול פוליטיקאים חרדים שאלות – גם שאלות קשות – זה התפקיד שהוטל עלי, כל אשה עם תפקידיה שלה.
“ואגב, אם היו לי ילדים קטנים לטפל בהם בעת הזו, הייתי מעדיפה לעשות את זה ולא להשתקע בעבודה פרלמנטרית-עיתונאית”.
שיפה, הערבית, טוענת שזה מזעזע אותה, שקוראים לזה אצלם ‘כיבוש אידיאולוגי’.
רוט: “אצלנו קוראים לזה ‘אמונת חכמים’. אני לא מרגישה שווה יותר או שווה פחות בגלל זה שאני לא רצה לכנסת, ואתה יודע מה? יש אנשים במדינה שיגידו לך שלרוץ לכנסת זו בושה, לא כבוד גדול…
העולם שלי לא נמדד שווה/לא שווה בזה שרצתי/לא רצתי לכנסת. אני עושה המון עשייה, ובוא נתחיל בזה שאני מודדת את עצמי, את ההצלחה שלי, בכמה הבן שלי ישב ולמד תורה באותו יום, כמה הוא עשה את רצון האלוקים באותו יום, זה הדבר שמשמח אותי יותר מכל. לא אם רצתי או לא רצתי לכנסת…”