הטרגדיה בביתר • מכתב ה’סליחה’: “הוציאו שם רע על נפש נקי וצדיק”

אחד מתושבי העיר ביתר מפרסם מכתב בעקבות פטירתו הטראגית של הרב משה בירנצוויג ז”ל: רציתי לבקש מחילה בשמי ובשם כל תושבי העיר, על האיסור החמור של הוצאת שם רע” • על השמועות: “הדבר שקר גמור ונתברר כבר על ידי המשטרה בראיות גמורות שאין בהם פקפוק כלל שלא היה לו כל צד אשמה בזה”

שלושה ימים אחרי הטרגדיה בביתר עילית, לאחר שגופתו של הרב משה בירנצוויג ז”ל נמצאה בבית הכנסת של קהילה ‘המתמידים’ בעיר, פרסם אברך מודעה בה הוא מתייחס, בין היתר, ל”שמועות” שפורסמו על האסון.

במודעה, תחת הכותרת “בקשת סליחה מחילה וכפרה”, הוא כותב: “כאחד מבני החבורה מיושבי העיר ביתר, רציתי לבקש מחילה בשמי ובשם כל תושבי העיר, על האיסור החמור של הוצאת שם רע, על נפש נקי וצדיק, איש תם ויושב אוהלים, מתמיד ועמל בתורה, מדקדק בהלכה בקלה כבחמורה, הגאון הצדיק ר’ משה בירנצוויג זכר צדיק וקדוש לברכה”.

והוא ממשיך וכותב: “הנה, מלבד שנצטווינו בתורה לדון כל איש בישראל לכף זכות, ואף כשהדעת נוטה לדון לכף חובה, כל שהאיש מוחזק בכשרות חובה גמורה לדונו לכף זכות, וכל שכן במקרה דידן שהגאון הצדיק ר’ משה זצ”ל היה מופלג בתורה ובמצוות, צדיק וירא שמים עד מאד, מופלג מאד בדקדוק הלכה וכל הנהגה טובה, וכל רואיו ומכריו התפעלו מרום מעלתו, ומגודל צדקותו וישרת דרכו, איש תמים זך וישר, אוהב ה’, עמל בתורה לשמה, עדין נפש ואציל הרוח, ובעל מידות תרומיות, עבד נאמן לה’ ותורתו בכל ליבו ומאודו, והיה ממש מבני העליה המועטים שבדורנו”.

על הטרגדיה הוא כותב: “הנה כל מי שקצת שכל נכון בדעתו עומד ומשתומם על מה שטרגדיה נוראה זו התרחשה באמצע מעמד גדול של חנוכת בית, שמחמת כן נגרם שהמקרה התפרסם בקול רעש עצום.

“ולעניות דעתי יתכן מאוד לומר שהקב”ה העמיד בזה בניסיון גדול את תושבי ‘ביתר’, לראות אם יהיו נאמנם לתורתו וידינוהו לכף זכות ויליצו יושר בעדו, על אף הקושי והבלבול הגדול שהיה בזה, או חס ושלום היפוך”.

והוא קובע: “ובצער גדול יש לנו להתוודות בפני ה’, ולהודות בפה שנכשלנו ולא עמדנו בניסיון. ואף אותם יחידים שבליבם פנימה למדו עליו זכות, הלא המה לא מחו בעוז כנגד אלו שהוציאו עליו שם רע.. ואם כן, כולנו ממש נכשלנו באיסור הנורא של הוצאת שם רע על מתים שהוא חמור עד מאד, ובכך גרמנו צער רב לאלמנה השבורה וליתומים הרכים.. שמלבד האסון הנורא והמחריד כל לב, שפקד את האלמנה והיתומים, הלא הם ספגו בושה וחרפה עצומים שאי אפשר כלל לשערם ולתארם”.

הוא מוסיף וכותב: “וכל שכן שהדבר שקר גמור ונתברר כבר על ידי המשטרה בראיות גמורות שאין בהם פקפוק כלל שלא היה לו כל צד אשמה בזה”.

בשלב זה פונה כותב המודעה – החותם “אחד מתושבי העיר” – ומבקש שכל אחד יסייע ויתרום “איזה סכום גבוה לצדקה” לאלמנה והיתומים הרכים, “לרצותם על הצער והסבל שנגרם להם”.