השבת נברך את חודש אדר, שיבוא עלינו לטובה בתחילת השבוע. זה חודש של מזל וברכה לעם ישראל, וחכמינו הורו: “משנכנס אדר מרבים בשמחה”.
כדאי לדייק בלשון חכמים. אין הם אומרים שבחודש אדר מתחילים לשמוח, אלא “מרבים בשמחה”. כלומר, יהודי צריך לשמוח כל ימות השנה, ובחודש אדר השמחה צריכה להיות גדולה עוד יותר.
עולם המושגים היהודי יש בו חיבור קצוות ונשיאת הפכים. אנו נדרשים לשלב יחדיו רגשות מנוגדים ותנועות נפשיות קוטביות.
אבל השילוב הזה דווקא יוצר את השלמות. תפיסת עולם של שחור-לבן אולי נראית פשוטה יותר, אבל בסופו של דבר אין היא יכולה לתת תמונה שלמה ומגוּונת.
שאלה מטרידה
לפני שבועיים כתבנו כאן על הצורך בהתעלות מתמדת. הסברנו שתכונת ה’שמח בחלקו’ נכונה לעולם החומר, אבל בעולם הרוח דרושה שאיפה להתקדם ולהוסיף בלי הרף. ככל שמצבנו הרוחני היה טוב אתמול, היום מציגים לנו דרישות גבוהות יותר.
המאמר הזה הביא תגובות המעידות כי הסוגיה הזאת טורדת את שלוותם של רבים.
הדרישה שלא להיות שבעי רצון מהמצב הרוחני מתפרשת בעיניהם כפסילת כל מאמציהם ועבודתם הרוחנית. אם אין הם עומדים בקצב של העלייה המתמדת, ובמיוחד אם מפעם לפעם יש נפילות ומעידות – הדבר גורם להם לשקוע בדכדוך ובעצב.
לאמיתו של דבר אין סתירה בין השאיפה המתמדת להתעלות לבין תחושת השמחה שצריכה למלא את לבנו. עצם העובדה שאדם התעורר בבוקר ויכול לומר “מודה אני לפניך… שהחזרת בי נשמתי” – צריכה למלא אותו שמחה. אם יהודי יכול להניח תפילין, לקרוא קריאת שמע ולהתפלל אל הבורא – עליו להתמלא אושר אין-קץ.
ועם זה, יש זמנים שבהם אנו נדרשים לעשות חשבון נפש, לבדוק את מצבנו הרוחני ולקבל החלטות לשפר ולתקן, להוסיף ולהתקדם. באותו זמן אכן ראוי להצטער על המעידות והנפילות, על החלטות שלא קוימו, על מאמצים שכשלו, אבל הצער אינו אמור להוביל חלילה לדיכאון ולייאוש, אלא להפוך לכוח מניע כדי לתקן ולהתחזק.
להתנער ולשמוח
תורת החסידות מסבירה שהאדם נדרש להפריד בין שני הדברים.
בפעילות השוטפת צריכה לשרות שמחה. כשיהודי קם בבוקר לעבודת יומו הוא צריך להיות מלא מרץ ושמחה. אם באות לו מחשבות מטרידות על מצבו הרוחני, עליו לראות בהן מזימה של היצר שמטרתה להשרות עליו דכדוך ולהשקיעו בעצבות.
בהחלט יש מקום לחשבון נפש ולביקורת עצמית, אפילו נוקבת, אבל היא צריכה להתקיים בזמן המתאים. גם בעל עסק אינו עושה מאזן באמצע יום עבודה.
בזמנים המתאימים עושים את חשבון הנפש, חושפים את המגרעות והמעידות ומקבלים החלטות לתיקון, אבל חלילה מלהניח לעצמנו לשקוע בדכדוך.
להפך, מיד אחר-כך צריך להתמלא שמחה, על שאנחנו חוזרים ומתקרבים אל אבינו שבשמים והוא מקבל אותנו באהבה ובחדווה.
ואם כך בכל ימות השנה, בחודש אדר על אחת כמה וכמה. נמלא את לבנו שמחה, ובעזרת ה’ תהיה שמחה לכל אחד ואחת מאיתנו.