“זה לא הוגן”, התאונן החבר המפולפל באוזניי.
“מה עכשיו?” שאלתי אותו.
“תראה, בפסח אין מה לאכול. בסוכות, אין איפה לאכול, וכשכבר בא חג כמו שבועות הוא רק יום אחד…”
בכדי להשקיט את מכאובו, סיפרתי לו על שגרת ימי השילומים של חג השבועות, והצעתי לו להצטרף אליי לגיחה קולינארית קטנה בה הוא יוכל לפצות את עצמו בארוחה חלבית חגיגית.
עיסוקיו הרבים מנעו ממנו מלהצטרף אליי לגיחת ‘איסרו חג’ השבועות לירושלים בסוף השבוע שעבר. אבל אני לא ראיתי סיבה לוותר על מנהגי הקדום-לעלות לירושלים בימי השילומים של החג.
כך מצאתי את עצמי משוטט בסמטאות המזמינות של שוק מחנה יהודה יחד עם רעייתי, כשבסוף המסע היה ברור לשנינו שנשב במסעדה חלבית כלשהי…
האמת תיאמר. כבר הרבה זמן שאני זומם על מסעדת ‘Ricotta’, הממוקמת בהר חוצבים, ממש מתחת ל’רודריגז’ הבשרית הנהדרת. כבר בחורף דאשתקד חשבתי לסעוד שם את קיבתי המאותגרת, בעטיים של תשבחות מופלאות שבאו לאוזניי על המקום. אולם לצערי, החורף לא חורף התנדף זה מכבר, והקיץ המזוויע אוטוטו מתנפל עלינו בלחות מחניקה, ואני טרם באתי בשעריה.
למזלנו, השעה האידיאלית של סוף זמן העסקיות, סידרה לנו חלל ריק ושקט, ותשומת לב מירבית מצד המלצרית. אולי זו אווירת ה’איסרו חג’, אולם המקום הריק שאמנם שיחק לטובתנו די הפתיע. בכל זאת, מדובר באחד האזורים העסקיים השוקקים ביותר במטרופולין הירושלמי.
אם להתייחס לתפריט של ‘Ricotta’, הרי שהוא גדול ורחב (פיזית), עשיר ומלא בהפתעות נהדרות. מכיוון שבפועל כיוונו לעסקיות, מחשש שארוחה כבדה בשעה שכזאת, פשוט תביא אותי חלילה לנקר בנהיגה חזרה למרכז. בפועל, יצאנו נשכרים, והתפריט העסקי התגלה כשלאגר אמיתי.
בקטגוריית המנות הראשונות, רעייתי נתנה את עיניה בפטריות הממולאות בגבינת צאן ואגוזים. היא קצת התאכזבה מגודל המנה, אולם העיקרית בהמשך בהחלט היוותה פיצוי ראוי. אני הלכתי כאחרון האנורקסיה על סלט עלים ירוקים בויניגרט הדרים שהיה מרענן ונהדר. פתיח יותר טוב מזה לארוחה לא יכולתי לבקש. כמובן שבטרם הונחו המנות הראשונות הגיעו לשולחן אחר כבוד לחמניות לוהטות וטריות שזה עתה נאפו, לצד שלושה מטבלים נהדרים של פלפלים קלויים בחומץ, זיתים וממרח חצילים במיונז שממש התעלה על עצמו.
כבני מזל דגים, למנה העיקרית התבייתנו שנינו על… הדגים. היא על המושט (אמנון), ואני על הפילה סלמון. שתי המנות הוגשו על מצע שעועית ירוקה ורוטב שם נהדר. בשר הדג היה רך ונימוח בשני המקרים, המנה שלה היתה גדולה ונדיבה להפליא בצורה חריגה, ושלי אמנם היתה מצומקת יותר אך איכותית לא פחות מאשר אסתטית ומעוררת על הצלחת. ממה שהבנתי, המסעדה איננה מסעדת שף, אולם עם הצלחות אי אפשר להתווכח. האוכל היה מדויק, מידתי ונעים לחיך ולעין.
אתם בהחלט יכולים לקבל במחירים יותר נמוכים מנות שגרתיות למסעדות חלביות בדוגמת: קיש, לאזניות, ספגטי, פיצות וכהנה, אבל לאור ההצלחה במנת הדג, הייתי ממליץ לכם להוסיף כמה שקלים ולשדרג את הארוחה. לא תתחרטו על כך.
למרות שנאלצתי לדלג על הקינוח היישר אל כוסית האספרסו הכפולה שלי, אני אזכור את החוויה הזאת כאחת החיוביות שהיו לי בעידן האחרון. בטח ביחס למסעדות חלביות, ומי שמכיר אותי יודע שאני וחלב רחוקים האחד מהשני כמטחווי קשת.
אשתי שלא התנזרה מהמתוק, חלשה על צלחת בקוטר אימתני של פאי תפוחים לצד שלושה כדורי גלידה בטעמים שונים. וכשהגלידה חלבית, זה אומר שאין פשרות גם בטעם. קמתי בתחושת שובע לא מחניקה מהשולחן, והכי חשוב מבחינתי, לא בהרגשה מרומה. המנות יצאו מהמטבח בזמן סביר בהחלט, והשירות היה נעים ולא מלחיץ.
עבור הארוחה הזוגית הזאת נדרשנו להיפרד מ-180 ש”ח לא כולל תשר, שזה בהחלט הוגן די-הצורך למבחר שבא אל קרבנו.
הגימיק של תשלום עבור המנה העיקרית בלבד תופס גם כאן מקום חשוב, שכן, בתפריט הערב מנות הדג יקרות יותר בכמה אחוזים וזה לא עניין של מה בכך. לסיום, ‘Ricotta’ היא אולי לא ‘DECA’ התל אביבית, שמכוונת גבוה אל החיך האנין והעדין ביותר, אולם מדובר במסעדה חלבית שבהחלט נושאת בכנפיה בשורה לא קטנה עבור ציבור הסועדים החרדי.
כתובת וכל השאר…
Ricotta – מסעדה איטלקית חלבית-כשר למהדרין בהשגחת הרבנות ירושלים
קריית המדע 3, הר חוצבים, ירושלים
טל’: 02-5870222
פקס’: 02-5870333
שעות פעילות:
א’-ה’: 08:00-23:30
ו’: 08:00-13:30
מוצ”ש: שעה וחצי לאחר צאת השבת עד חצות.
אפשרות לאירועים במקום.