בשעה טובה, התרגשנו לקבל היום את עשרת הדברות. נו, מה הלאה? בוא נדפדף דף. הופה! פרשת עבדים. נו באמת… זו המצווה הראשונה?
פעם, באחד השיעורים שמסרתי, פתחתי בשאלה: “מישהו קנה אי-פעם עבד?” התשובה השלילית הייתה מהולה במבטי תימהון. היי, תתעורר. אנחנו במאה העשרים ואחת. כשהוספתי לשאול אם מישהו מכיר באופן אישי עבד, מבטי התימהון הפכו למבטי חמלה.
רק אצבע אחת הורמה פתאום בהיסוס.
הדובר הציג את עצמו בשקט וסיפר שלפעמים הוא מרגיש עבד…
לאט-לאט קיבל בטחון והוא פירט: “אני עבד של גחמות שאני צריך לממש; אני עבד של הכתבות מצד הקהילה שסביבי”.
הרבה מרירות נשמעה בקולו. כשהרעיון שלו הועבר כדבעי, הראשים החלו פתאום להנהן בחיוב.
פתאום כל אחד מצא את עצמו בקטע של עבדות מודרנית עכשווית: עבדות לטלפונים שמצלצלים כל העת, עבדות למסרונים בלתי פוסקים שאיננו מסוגלים להתנתק מהם, עבדות לנורמות שמעולם לא נתנו עליהן את הדעת אם הן מתאימות לנו או לא.
למה? רק כי כך כולם עושים.
עם יד על הלב – הפסקנו ליהנות באמת מאיכות חיים של שלווה, משיחה שקטה בארבע עיניים, מרגע איכותי ומכונן עם הילד או מקריאה של ספר סוחף ומרגש. כן. זה חיים של עבדות.
זו אולי הסיבה למה המצווה הראשונה פותחת דווקא עם ענייני עבדות.
תחשוב רגע, יש פה אמירה חזקה: לפני שאתה ניגש לעשות את מטלותיך כיהודי, וודא כי בראש ובראשונה הגישה שלך תהיה מתוך מקום של ‘בן חורין’ שעושה את הבחירות שלו בחיים, ולא משועבד לאלף ואחת מטלות ו’חובות’ שהעולם מטיל עליך.
ומה דעתך?
• מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי להצלחה ולמצוינות