בעוד הוועדה למינוי דיינים מתעתדת להתכנס כדי לבחור דיינים, פנה השבוע עו”ד אביעד הכהן מהמרכז האקדמי שערי משפט אל שרת המשפטים ציפי לבני בטענה כי בכינוס האחרון של הוועדה, שהתקיים ביום חמישי לפני שבועיים, נפסלו מועמדים על רקע קרבת משפחה ובאופן לא צודק, לפחות בחלק מהמקרים.
פנייתו נעשתה לאחר מספר פניות שהגיעו אל הקליניקות המשפטיות במרכז האקדמי.
“לפי המידע שנמסר למרשותיי, כמה מהמועמדים – שבעניינם נעשתה הפנייה למרשתי – נפסלו על אתר והוסרו מרשימת המומלצים הפוטנציאלית, ככל הנראה רק בשל העובדה שבן משפחה שלהם, מדרגה ראשונה, מכהן כיום כדיין במערכת בתי הדין”.
לדבריו, לפחות חלק מן המועמדים שנפסלו מטעמי “קרבת משפחה” (אם לא כולם), הגישו את מועמדותם לשיפוט קודם שתוקנו הכללים. וכלל גדול הוא במשפט, וגם ‘השכל הישר’ מחייבו, שאין משנים את הכללים תוך כדי תהליך אלא מחילים אותו רק מכאן ולהבא”.
עו”ד הכהן מבקש לבחון מחדש את החלטת הוועדה, “לנוכח פגיעתה הרעה והקשה במועמדים ראויים, ש’חטאם’ היחיד הוא קרבתם לדיינים מכהנים”.
הטענה המרכזית בדבריו היא שמטרת הכלל בנושא קרבת משפחה נועד למנוע מצב של “ניגוד עניינים” פוטנציאלי. לכן, יש להניח שהוא מדבר על מינוי של מועמד “שקרוב משפחה שלו מדרגה ראשונה מכהן כדיין בבית דין שבו הוא מועמד לכהן”, כלומר באותו בית דין אזורי, “אך אין מניעה שהדיין האחד יכהן בבית דין אזורי אחד, ובן משפחתו יכהן בבית דין אזורי אחר. כך, דרך משל, עשוי דיין א’ לכהן בביה”ד בצפת ואילו קרוב משפחתו יכהן בבית הדין האזורי בבאר שבע.
“נוסיף עוד כי מהפניות שהגיעו לידי מרשותיי עולה, כי מאחר וחלק מן הדיינים המכהנים כיום, שכהונתם הביאה ל’פסילת’ אותם מועמדים מצויים ממילא על סף פרישה, יש להניח שמקצתם אף יעשו כן אם בני משפחתם הצעירים ייבחרו לכהונה. פסילתם מראש של המועמדים, פוגעת אפוא בהם פגיעה קשה הרבה למעלה מן הנדרש”.
ובעיקר, באה הטענה לפיה “ככל שידוע לנו, כלל דומה לא מוחל על מינויים במערכת המשפט, ולא בכדי. דומה שאין כל הצדקה להפליה בין שתי המערכות השיפוטיות.
“יתר על כן: כפי שנזכר לעיל, במערכת המשפט כיהנו בעבר, ולמיטב ידיעתנו מכהנים גם היום, ובו זמנית, קרובי משפחה מדרגה ראשונה, ובהם בני זוג, אחים, הורים וילדים. להפליה זו, בין אנשים המכהנים בשתי מערכות דומות, במהותן ובתפקידן, אין כל מקום”.
“זאת ועוד: לנוכח העובדה שניסיון העבר מלמד כי בשונה ממערכת המשפט, מינויים במערכת בתי הדין הרבניים נעשים רק אחת לכמה שנים (במקרה דנן לא מונו דיינים מזה כארבע וחצי (!) שנים), הרי שאי מתן האפשרות למועמדים להציג את מועמדותם בסבב הנוכחי, פירושה פגיעה ממשית וקשה בשוויון ההזדמנויות שלהם לכהן כדיינים גם בעתיד ובמשך תקופה ארוכה ביותר, תוך פגיעה קשה ביותר ובלתי מידתית בחופש העיסוק שלהם”.
“נוסיף על כל אלה כי ככל שידוע למרשותיי, למועמדים שנפסלו בישיבת הוועדה לא הודע מראש על הכוונה לפוסלם מטעמים של ‘ניגוד עניינים’, וממילא גם לא ניתנה למי מהם הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם בטרם נתקבלה בוועדה ההחלטה שפוגעת פגיעה כה קשה בזכויותיהם”.
“פגיעה זו קשה שבעתיים לנוכח המצג שהוצג בפני המועמדים במשך תקופה ארוכה, הן בשלב שבו עמדו לבחינות לדיינות, הן בשלב השתתפותם ב’השתלמות למועמדים לדיינות’, הן בשעת עמידתם בפני ועדות המשנה, שהתקיים רק לאחרונה. הגם שקרבתם לדיינים מכהנים הייתה ידועה, איש לא טרח להודיעם כי כל עמלם – לשווא הוא, בשל העובדה שממילא לא יוכלו להיבחר לכהונה בשל עמדתה של הוועדה בעניין איסור ‘ניגוד העניינים’ שכביכול חל עליהם”.