ביבי חיכה בדלת כי מיי “לא הייתה מוכנה” או כמו “סוכן שיווק בבת-ים”

1.

מאז הבחירות האחרונות לא היה עיתון מלא גיצים נגד מפלגת יחד כמו השבוע. נדמה ש’קליפ הבצל’ של הזמר בני אלבז הוציא מ’יום ליום’ את המיטב כדי ‘לכסח’ את אלי ישי, יו”ר יחד.

וכך מצאתי בטורו הפוליטי של חיים טריקי:

“זו הייתה מערכת בחירות סוערת שלא הייתה כמותה מאז הקמתה של תנועת ש”ס. בפעם הראשונה מאז עלה בסערה השמימה יצאה התנועה שייסד מרן זצוק”ל למערכה…וניהלה מאבקים מרים עם אלו שהחליטו להיבדל מתוך המחנה מתוך מגמה ברורה: להרוס עד היסוד את  מורשתו של מרן. שמחתם לאיד הייתה שש”ס איבדה שליש מכוחה ועד היום הם צוהלים ומנגנים באותה מנגינה”.

הערת אגב: גם בש”ס הייתה שמחה גדולה על שיחד לא עברה את אחוז החסימה, ושמחה זו האפילה על העצב כי זכתה ב-7 מנדטים בלבד.

אך נשוב לדברי טריקי, המסביר אחרת את סיבת השמחה: “נחמתנו היחידה הייתה שבעלי המחלוקת נחלו כישלון חרוץ ולא יהיה כקורח ועדתו”.

מכאן הוא עובר לצטט את חברי הכנסת של ש”ס.

ראשון שבהם ח”כ יואב בן צור: “אני מגנה את דבריו הכוזבים של אלי ישי על תנועת ש”ס ועל העומד בראשה הרב אריה דרעי.. אין לי ספק שאלי ישי מנסה לנצל את הרכילות התקשורתית לקידום מטרותיו האישיות והפוליטיות בלבד.. מהיכרותי האישית, גם ניסיונותיו לעקוף את הימין מימין מוכוונים למטרות פוליטיות ותקשורתיות בלבד”.

ח”כ יגאל גואטה: “אני חבר תנועת ש”ס מיום היווסדה, אני מתבייש שאלי ישי היה יו”ר ש”ס. עסקן שנאה קטן, מתוסכל, ממורמר, מסתובב כאחרון הולכי הבטל ומנסה לקושש עוד השמצה ועוד דבר הבל נגד מנהיג תנועת ש”ס, הרב אריה דרעי.. שמתקן את כל הליקויים שהשאיר אלי ישי.. ואלי ישי מקנא: הוא הובס בבחירות, נזרק מהמערכת הפוליטית, מסתובב מובטל, מתוסכל, מר נפש ומלא שנאה. עובר מתחנה לאתר כדי להשמיץ, ללכלך, ויודע בסתר לבו שעתידו הפוליטי הרחק מאחוריו”.

רק הערה קטנה על הבושה: הגר”ע יוסף זצ”ל הוא שהעמיד את אלי ישי בראש תנועת ש”ס. האם מתבייש גואטה במעשה של הגר”ע זצ”ל?

והיה גם ח”כ מיכאל מלכיאלי: “ידועים דברי חז”ל על כך כי ‘הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם’. והנה אותו האיש מייסד ימין של תורה או שיטת ‘ביחד’ לפלג, מצטיין באותם פרמטרים שחז”ל גילו לנו לפני אלפי שנים כי הם הם הגורמים להוצאת אדם מן העולם  עפ”ל.. תאוות הנקם שלא יודעת שובע עד חולי נפש.. הכבוד שהיה ונעלם כי איננו שהרי סירב להצעתו הנדיבה של מחולל המהפכה יו”ר התנועה, שהרי אני אתה ובן ישי ומי בראש..

“וממילא, כשאדם נמצא במצב זה מטבע הדברים אין שום שליטה על עצמו והוא מסוגל לחבור לקבוצת קיצוניים שמיררו את חייו של מרן רבינו הגדול זיע”א לאורך עשרות שנים, ואז מגיעים לשלב הבא שהוא זלזול ובגידה במרן במורשתו ובשליחו הנאמן (האמיתי)..

“על דבר אחד אין מחילה והיא העובדה שהנ”ל באכזריות אין סוף הצליח לחולל סדקים באמונת חכמים הטהורה שלנו, ציבור עדות המזרח…’יחד’ עם חברו ניסים זאב אשר מתחרים מי יצליח לחלל יותר שם שמים, מי יצליח לקלקל עוד יותר את הדור הצעיר.. אם אין יראת השם.. והרגוני”.

וכל מילה נוספת – מיותרת.

2.

חשבתם שבזה סיימנו? אז זהו, שלא.

קבלו את טור העורך, יצחק קקון, באותו עיתון: “דווקא פרשה זו.. מזכירה לנו מאוד את ימינו אנו. את אותם אלו שבמקום לקום וללכת מתלוננים ורוצים לחזור חזרה למצרים. הם המיעוט המעדיף את הבצלים ולא את המן שהקב”ה בכבודו ובעצמו הוריד לבני ישראל. הם עסקו בלקרר ולקלקל.. בכל דור ודור יש את אלו..שרק מתלוננים ומתלוננים.

“גם השבוע פגשנו באותו אחד שהולך בדרך הזו: הוא פותח בקמפיין מתוזמן שכל כולו הכפשות. כאילו הוא שייך לדור זוכרי הבצלים. לעמוד מהצד ולתקוף, להכחיש את האמת, תוך ניתוק מוחלט מהשטח, מהבוץ השכונתי, מבתי המדרש, מתלמודי התורה ומהישיבות.. השטח לא זקוק לו ולא לציונים שלו.

“ולא זו בלבד אלא שאותם מיעוט מתלונני הבצלים, אלו שהיו אומרים לנו כי הם כפופים לדעת תורה וכל אשר יורו להם יעשו, החציפו פנים ותקפו את רבותינו שליט”א. כן, אלו שהיו קרואים שלוחי דרבנן”.

3.

במשך ימים מנסים פרשנים להבין מה עבר על ח”כ משה גפני, יו”ר דגל התורה, כשהחליט ‘להבריז’ מהצבעה על חוק ההסדרה, למרות שמרן הגראי”ל שטינמן הכריע כי אין בחוק משום התגרות באומות, שכן מדובר בהסדרה ולא בהפקעה.

גפני שומר על שתיקה.

הנה סיבה להברזה כפי שמצאתי בטורו של אליעזר שולמן במשפחה.

ראשית, הוא מתאר יפה את שעת ההצבעה. “בחירוק שיניים שנשמע למרחוק ובחוסר נוחות בולט הצביעו ביום שני השבוע חברי הכנסת אורי מקלב ויעקב אשר בעד חוק ההסדרה. ההצבעה בקריאה השלישית והקובעת של החוק הייתה שמית. לדרישת האופוזיציה.. יעקב אשר, שקולו נשמע ברמה בדרך כלל באולם מליאת הכנסת, חטף לרגע איזו צרידות לא ברורה ובקול חלש אמר ‘בעד’. אורי מקלב שקע בעת ההצבעה בשיחה מעמיקה עם כמה מהיושבים לצידו באולם מליאת הכנסת ורק כשנקרא פעמיים על ידי מזכירת הכנסת מלמל ‘בעד’ במהירות כאילו יורק דבר מר מפיו”.

ומה באשר לגפני?

הנה הסברו של שולמן: מתברר שליו”ר ועדת הכספים יש “סוד”, והסוד הזה קשור במעורבותו “עד צוואר” בסוגיה “כבדת משקל ובעלת דחיפות גדולה אשר קשורה לאיראן וידועה בשם קצא”א”.

קיצורו של עניין, לשם הסדרת הסוגיה יצא לגפני לשוחח לאחרונה עם “אישים בכירים ביותר במערכת הביטחון שחושפים בפני ראש הכולל לשעבר כמה מהסודות הכמוסים ביותר של ישראל.. את המפגשים הרבים לקידום החוק ניצל גפני לרדת לשורשי חוק ההסדרה, מה שהוא שמע מאנשי מערכת הבטחון לימד אותו שהם מסתייגים ממנו בלשון המעטה.

“הרבה צרות מדיניות ואף רווח מעשי, הגדיר זאת אחד מהבכירים והוותיקים במערכת הביטחון. בעקבות זאת גפני בחר להיעדר מההצבעה. כאשר יו”ר הקואליציה דרש שיישאר ויצביע, הציע לו גפני לשמוע את דעתם של בכירים במערכת הבטחון על החוק”.

אז ככה. אני לא יודעת מי  סיפר לעיתונאי הנכבד את הסיפור, ועד כמה הסיפור מצוץ מאצבעו של המספר או סיפור אמיתי.

כך או כך, כשהצביעו מצביעי דגל התורה ליהדות התורה (וכותבת השורות בתוכם, למען הגילוי הנאות), מעולם לא חלמו שיום יבוא ובמקום הכרעתו של מרן ראש הישיבה בנושאים כבדי משקל והרי גורל בטחוני, יבוא גפני ויכריע בעצמו – בכפוף לשיחות מסדרון או חדרים סגורים עם בכירים במערכת הביטחון.

אני רוצה לקוות בשבילו, שהסיפור אינו נכון.

4.

שאפו על האומץ לשמעון בריטקופף, ש’הספיד’ פוליטית-עירונית את ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת.

“יהודי כשר לא צריך לקלף בצלים בשביל להוריד דמעות על מה שקורה בירושלים בתקופה האחרונה (וכל קשר לדמעות הבצל של דרעי הינו על אחריות הקורא בלבד – ש.ר.) די בהצצה חטופה להתנהלות העיר והשיגעון שאוחז בקברניטיה בתקופה האחרונה כדי להבין שמשהו כאן זקוק לרענון מהיסוד. עוד רבות ידובר ויסופר על התנהלותו של ראש העיר שהפך בתקופה האחרונה מסיפור הצלחה לנמשל מהלך של המעשייה הידועה על העד שאכל את הדגים המסריחים לקה ושילם”.

“בירושלים מנשבת בימים אלו בעוצמה גדולה ‘רוח המפקד’. המפקד, יהודי העונה לשם ניר ברקת יושב בקומה השישית בכיכר ספרא אבל נפשו כוספת להסתופף בצילם של ענקי הרוח דוד ביטן ואורן חזן. את התמונה של טדי קולק במסדרון משרדו הוא משווע להחליף באנשים של צורה דוגמת סילבן שלום וירון מזוז… ראש העיר נראה היום כמו תייר בעצירת ביניים..

“כלל אצבע בפוליטיקה מקומית אומר שראש עיר שיושב במשרדו בתקופת המתנה לתחנה הבאה הוא נזק ממשי לעיר.. תושבי העיר לא צריכים הסברים רבים. הם מרגישים את זה היטב על בשרם בתקופה האחרונה. במקום לנקות להם את הזבל עסוקה העירייה במלחמות עם ‘שוברים שתיקה'”.

“האזרח הירושלמי שמנסה ללהטט בסבך היום-יום שכולל יוקר מחיה בלתי נתפס ותשלומי ארנונה מהיקרים בארץ, צריך לשמוע שכספי הארנונה שלו מנותבים למימון קמפיינים אישיים נגד שר האוצר.. האמביציות, כך נראה, מוציאות אותו מדעתו ואותנו משפיותנו”.

טור אמיץ.

גם הכותרת אמיצה: “ים של דמעות”. בשבוע שכולו בצל, היא אמנם נדושה, אבל נדרשת תעוזה כדי ללכת עליה.

5.

משעשע לקרוא באותו שבוע סיקור של אותו אירוע, כשכל אחד מהפרשנים הפוליטיים רואה את הדברים מנקודת מבטו. אחרת, כמובן.

הנה תיאורו המעניין של אריה זיסמן מיתד נאמן לתיעוד בו נצפה ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתח ביתה של ראשת ממשלת בריטניה, תרזה מיי:

“ראש הממשלה נתניהו ידוע כמאחר כרוני. אין פגישה שהוא מגיע אליה בזמן. תמיד יגיע אחרון, אחרי הזמן הנקוב, כאשר כולם כבר יושבים וממתינים לו. יהיו מי שיהיו. טרם נולד ראש לשכה שיוכל לשנות את מנהגו זה. הדבר ידוע לא רק בארץ, אלא גם בעולם. לעיתים זה בעוכריו, כפי שקרה השבוע ביום שני בביקורו בלונדון”.

מה שקרה הוא, ש”שלא כהרגלו הקדים הפעם נתניהו והגיע ל’דאונינג 10′ לפני הזמן.. הנוהל הבריטי קובע כי המארחים מחכים לאורח מחוץ לדלת, מצטלמים איתו על רקע הדלת המפורסמת ולאחר מכן נכנסים פנימה. אולם תרזה מיי לא הייתה מוכנה, המארחים לא האמינו שראש הממשלה יקדים”.

מה שגרם לנתניהו לעמוד ליד הדלת הסגורה, “כאשר צלמי התקשורת מתעדים את האירוע מכל זווית אפשרית”.

לא נעים.

אבל זיסמן מדגיש מיד את החלק הטוב של העסק, כשהוא מציין את “ההבדל החד, בין הביקור (הקר) בבריטניה לביקור הצפוי לו השבוע בבית הלבן. הנשיא טראמפ לא יניח לו לעמוד רגע אחד מיותר בחוץ. כל דלתות הבית הלבן יפתחו בפני ראש הממשלה כדי שירגיש כמו בבית. לא עוד הקרירות בה התקבל אצל אובמה. הפעם יהיה זה מפגש קרוב בין שני אנשים הדוגלים באותה השקפת עולם מדינית”.

הנה הסברו של הפרשן יעקב ריבלין לאותה סיצנה:

“חוק ההסדרה היה הסיבה המרכזית לכישלון הפגישה של נתניהו עם ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי. נתניהו בא לקושש קצת ידידות אצל מי שהכריזה מספר פעמים מאז שנבחרה לתפקידה על זכותה של ישראל להתגונן מפני הטרור.. הדבר האחרון שנתניהו ציפה לקבל ממנה זה כתף קרה ומתנכרת שבאה לידי ביטוי כאשר נאלץ לחכות ליד דלת הבית בדאונינג-סטריט כמו סוכן לשיווק מוצרים בבת-ים.

“מאז תמונת השיחה עם אובמה כשזה יושב עם רגליים על השולחן לא הייתה השפלה כזאת. כי גם לתרזה מיי, ידידת ישראל לכל הדעות, נמאס שיורקים לה בפנים. כשהיא שמעה שהדבר הראשון שנתניהו מתכנן לעשות עם סיום הביקור אצלה זה לחוש ארצה להצבעה על חוק ההסדרה, קפצו לה כל הפיוזים.. ההבהרה נעשתה באמצעות הודעה לא הכי מנומסת שהתפרסמה בסוף הביקור, שלא הזכירה מילה וחצי מילה על היחסים המיוחדים בין שתי המדינות”.

צילום:Kobi Gideon / GPO

“אז נגיד שהאירופאים הם אנטישמים ידועים. אבל לך תגיד את זה גם על היועץ המשפטי לממשלה…שמתנגד לחוק ברמות קיצוניות…

“לא מן הנמנע שמנדלבליט מקבל גיבוי לעמדתו הקיצונית ישירות מנתניהו עצמו. הרי כל מה שהוא, מנדלבליט, אומר בפורומים סגורים זה ציטוטים ממה שנתניהו אמר לו בהתייעצויות פנימיות… אז איך לכל השדים והרוחות עומד ראש ממשלה ישראלי ופועל במוצהר בדרך שהוא עצמו חזר והזהיר מפניה?

“אחת התשובות לכך צוטטה כאן בשעתו מפיו של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן. נתניהו, כך דגן, הוא ראש הממשלה הישראלי היחיד שהכרתי שברגע האמת יעדיף את האינטרס האישי על פני הלאומי”.

שני כותבים, דעות קוטביות.