כך גילתה אחותו של הקרדינל של ניו יורק שאימם יהודיה

16 שנים כיהן הקרדינל ג’ון ג’וזף או’קונור כקרדינל הקתולי הראשי של העיר ניו יורק.

לעיתים קרובות סיפר או’קונור על מה שראה במחנה המוות דכאו, כקצין דת של חיל ים. הוא השתמש בתפקידו כארכיבישוף של ניו יורק בכדי לתמוך ביהודי ברית המועצות, ושיחק תפקיד חשוב בהכרה של הוותיקן במדינת ישראל. ראש העיר ניו יורק באותה תקופה – אד קאץ’, יהודי יליד רובע ברונקס, שעבד בשיתוף פעולה הדוק עם הקרדינל, הכריז שהוא אוהב אותו “כמו אח”.

ובכל זאת, היה דבר אחד אותו לא ידע הקרדינל או’קונור, ככל הנראה, מעולם. הוא נולד לאם יהודיה – בתו של רב.

לפני כחודש וחצי דווחנו כי אחותו של או’קנור, מרי אוקונור-וורד, מספרת כי בעקבות מחקר שביצעה גילתה כי אימם נולדה כיהודיה, מה שאומר שעל פי ההלכה היה הקרדינל יהודי כשר.

“העובדה הבסיסית היא שאמא שלי הייתה יהודיה”, אומרת האחות. “זה אומר ששני האחים שלי היו יהודים, אחותי הייתה יהודיה ואני יהודיה. אני גאה בהיותי יהודיה”.

עכשיו מספרת מרי, כיום בת 87, כיצד גילתה את התגלית.

מצבות בבית העלמין

מסתבר, כי בתה גילתה כי על כמה מהמצבות של בני המשפחה חקוקות אותיות בעברית, וכאשר פיענחה את האותיות הבינה סוף-סוף כי שם נעוריה של אימה לא מאויית כ-Gumple אלא כ-Gumpel, וכי על המצבות שמצאה בתה היו השמות גוסטב גומפל וטינה רובן, “אשתו של גוסטב גומפל”.

המצבות היו בבית קברות יהודי בפיירפילד שבמדינת קונטיקט, שבבעלות בית הכנסת ברידג’פורט בני ישראל.

כיום, מקבלים לקבורה בבית הקברות ‘בני ישראל’ גם אנשים שאינם יהודים, אך על פי רישומי הקהילה, בזמן בו נפטרו גוסטב ואשתו (1914) קברו בבית העלמין יהודים בלבד.

רמזים נוספים לזהות הדתית של הסבא והסבתא, לוקטו מהארכיונים של קהילת בני ישראל ומקורות נוספים. הסתבר כי גוסטב גומפל היה מוסמך לרבנות מגרמניה, וכי עבד שם כקצב. על פי הרישומים, במהלך שנות השמונים של המאה ה-19 הצטרפה אליו אשתו בגרמניה, לאחר שעזבה את מנהטן.

כששמעה מרי כי הסב היה קצב, נזכרה לפתע כי כששאלה פעם את אימה מדוע אחת מאצבעותיה מרוסקת, ענתה כי זה קרה לה ב”משחק באטליז של אבא”.

דבורה בורחת מהחיים הקודמים

על-פי כל הסימנים, טינה גומפל היה אשתו השנייה של הרב. היא עזרה לו לגדל את ארבעת ילדיו מנישואיו הקודמים, וילדה לו חמישה ילדים משלה. היא נפטרה כ-10 שנים אחרי שהגיעה לארצות הברית, בסביבות גיל ה-30 שלה. בתה הצעירה, שנרשמה כ”דבורה” כאשר נולדה ב-1887, גודלה על ידי שתי אחיות למחצה שלה, שהתעללו בה ככל הנראה, מה שגרם לה לברוח מחיה הקודמים ולא להביט לאחור.

דבורה נרשמה כ”דורה” במפקד האוכלוסין של 1900, ו”דורותי Gomple”, כאשר המירה את דתה והוטבלה לנצרות ב-1908.

אחרי התנצרותה, בנתה דבורה חיים חדשים בפילדלפיה, שם נישאה שנה לאחר מכן לתומס או’קונור, צייר דקורטיבי במקצועו; החתונה נערכה בכנסיה בעיר.

ככל הנראה, לא הייתה דבורה היחידה מן המשפחה שהמירה את דתה. ממודעת האבל שפורסמה ב-1915 ניתן להסיק כי שלוש אחיות נוספות המירו את דתן.

לדברי הבת, תמיד ידעו כי אמם לא נולדה כנוצריה קתולית, וכי המירה את דתה לפני שנישאה, אך תמיד חשבו על בסיס השורשים הגרמניים שלה, כי נולדה כלותרנית.

משחק במנוע החיפוש

מרי אוקונור-וורד המתגוררת ברידלי פארק שבמדינת פנסילבניה, סיפרה ל’ניו יורק טיימס’  כי היא החלה לחקור את שורשי המשפחה, ובתה קנתה לה במתנה מנוי לאתר Ancestry.com, שהוא מעיין ספר יוחסין מקוון.

האם והבת תכננו טיול לאירלנד, ורצו לקרוא על אבותיהם לפני שיצאו לדרך. “כך הכל התחיל,” אומרת מרי אוקונור-וורד. “התחלתי את אילן היוחסין בצד של אבא שלי, והיה ממש קשה למצוא מישהו מהצד של אימא שלי. ואז בתי שיחקה עם מנוע החיפוש, עד שגילתה כי משפחת אימי קבורה בבית העלמין היהודי בקונטיקט”.

מרי אוקונור-וורד נסעה יחד עם שתי נזירות, שהיו בקשר טוב עם הקרדינל – אל בית העלמין בקונטיקט, והחלו לחפש את הקברים. הם איתרו את קברה של טינה גומפל בסמוך לכניסה, ובאזור אחורי יותר את קברו של הרב גומפל שעל מצבתו חקוק הפסוק מאיוב: “תם וישר וירא אלקים וסר מרע”, ולצדו קבריהם של ארבעה מבניו.

נראה כי הרב גומפל לא היה מוערך בקהילה בקונטיקט, אליה עקר אחרי מות אשתו, יתר על המדה. שמו אינו מופיע בסיקור הנרחב של חנוכת בית הכנסת הראשון ב-1911 או בחתונה החשובה בה התמזגו שתיים מן המשפחות המייסדות של הקהילה ב-1899.

“אולי הוא היה יותר מדי דתי בשבילם”, אמר רוברט, עורך דין בן 90 מרידג’פורט, ונכדם של בני הזוג מן הנישואים השניים. “זו הסיבה שאתה לא רואה את השם שלו סביב הרבה. הוא היה קצב, ורב רק בשם תואר”.

יש הקוראים לסאגת גומפל, הגרסה האמריקנית של “כנר על הגג”.

“למעשה”, אומרת או’קנור. “לעולם אדע מדוע בחרה אימי לעזוב את היהדות ומה גרם לכך. אך צאצאיה גאים ביהדותם וברקע החדש שנגלה להם. וברור לי שאם אחי היה יודע על כך בחייו, הוא היה שמח בכך”.