פסח כבר מזמן מאחורינו, ואני מביטה בייאוש מוחלט בארון הבגדים שבחדר הילדים. אין זכר לכך שלפני חודשיים הכל היה מסודר, ממוין, מקופל ומאורגן. בגדי הקיץ הקצרים התערבבו להם עם בגדי החורף ובגדי המעבר, משוועים ללא מילים לקצת סדר ואירגון.
אני סוגרת את דלת הארון בייאוש מר, מנסה שוב להתעלם מהבלגן השורר במדפים, ומבטיחה לעצמי בפעם-המי-יודע-כמה, שבהזדמנות הראשונה שתתאפשר לי – אטפל באי הסדר השורר בארון.
את רינת אני מכירה באמצעות חברה משותפת. “את חייבת להכיר אותה”, היא אומרת, אחרי שקיטרתי לה במשך דקות ארוכות על השתלטות הבלגן בארון.
שיחה קצרה עם רינת מבהירה לי שמצאתי את המושיעה שלי בכל הקשור לסדר.
‘סידורא’, היא קוראת לעצמה, ומציעה בעדינות להגיע לסדר את ארון הבגדים הבעייתי שלי שצועק לעזרה. הבושה, יותר מהבלגן, מצליחה להתגבר עלי, ואני מסרבת בנימוס. אנחנו קובעות להיפגש אצל אחת מלקוחותיה.
•
יום שישי בבוקר.
אנחנו מגיעות אל חני, שליחת חב”ד באחת השכונות הירושלמיות. חני מלאת מרץ, אימא לחמישה ילדים ומבטא אנגלי כבד, מקבלת את פנינו בשמחה רבה. סיור קצר בבית מבהיר לנו שחני נמצאת במצוקת צעצועים, שהשתלטו על כל פינה אפשרית בבית.
רינת לא מבזבזת זמן ומעניקה לחני את הכלל הראשון שלה: “לכל דבר מקום משלו” – וכך ביחד הן מחליטות, שעדיף שכל הצעצועים יהיו מרוכזים בחדר הילדים. הן מוציאות את מיטת התינוק המיותרת, ומתחילות במלאכת המיון.
חני מתגלה כלקוחה ממושמעת ומשתפת פעולה באופן יוצא-דופן, ומתחילה להיפטר בזה אחר זה מכמויות המשחקים, שלא היה מביישים גן ילדים מכובד.
על הדרך, גם ארון הבגדים ומדף הספרים קיבלו צורה מחודשת. “הנה בעיה מוכרת”, אומרת רינת. “חני מקבלת המון משחקים, בגדים וחפצים ממשפחתה בחו”ל, ומכיוון שהכל נראה לה טוב, היא לא מצליחה לסנן ולדעת מה באמת היא צריכה ומה היא יכולה להעביר”.
בשקט האופייני לה היא מסבירה לחני, שלהבא הסינון מתחיל בפתח הבית. לא מכניסים יותר שום דבר שלא זקוקים לו באמת, ו”יהיו המון אנשים שישמחו לקבל את מה שאת לא לוקחת”.
אחרי מיון אינטנסיבי שנמשך לא פחות משעתיים, אנחנו ממלאות חמש שקיות זבל מלאות כל טוב.
•
רינת אוחיון , בת 36, נשואה ליוסף, אימא לארבעה ילדים, מתגוררת בשכונת קרית מנחם בירושלים. חוץ מלסדר בתים, מתבר, היא גם מנהלת משרד במחלקה המשפטית בעיר דוד.
כיצד הפכת להיות ‘סידורא’?
“לפני חמש שנים הייתי בבית, בהריון, מחוסרת עבודה, משועממת. באיזשהו מקום כבר לא מצאתי את עצמי וחיפשתי שוב ושוב מה לעשות. ביקור סתמי אצל חברה שבעלה משרת בצבא קבע, הביא לי לתפנית בחיים. מצאתי את עצמי עוזרת לה לסדר ולארגן את הבית, ובעיקר להתפטר מדברים ישנים שלא היה בהם שימוש. התחושה של הסיפוק, הסדר ונקיון הבית והנפש, הביאו אותי להתנדב ב’בנק הזמן’.
דרך אגב ‘סידורא’ זה לא השם שלי. מישהי קראה לי פעם כך, בעקבות סדר שעשיתי בביתה, ומאז זה הפך לשם נלווה. השם המקצועי שלי הוא ‘מקום לכל חפץ'” .
מה דורש ממך בנק הזמן?
“יש לנו בשכונה יוזמה מבורכת בשם ‘בנק הזמן’, מטעם המתנ”ס השכונתי של קרית מנחם, בו בעצם את נותנת שעה שבועית מעצמך ומזמנך, ומקבלת חזרה שעה שבועית בתמורה ממתנדבת אחרת בבנק הזמן. התנדבתי שעה בשבוע בבית אבות, אצל אחד הקשישים, ובתמורה קיבלתי שעה בשבוע בלימוד ניגון על פסנתר.
כשגיליתי שאני עוזרת לסדר ולהיפטר מחפצים שאין בהם שימוש, החלטתי לתרום שעה בשבוע מזמני למשפחות ולעזור להם לסדר את הבית. כמובן שהתגובות היו כל-כך חיוביות ומעודדות, שהחלטתי להמשיך עם זה, לא רק בבנק הזמן, אלא כמקצוע נוסף, במקביל לעבודתי”.
•
בעיניי זה נורא פולשני להכניס מישהי זרה לתוך הבלגן הביתי.
“נכון, אבל מי שקוראת לי מגיעה כבר לבשלות ולהבנה שהיא זקוקה לעזרה. רוב הנשים בבתים בהם הייתי, נפטרות די בקלות מהחפצים המיותרים שלהן. אחרי הנקיון והסדר פתאום זה מביא להן שלווה פנימית, והמון פעמים אני שומעת את התגובה: איך לא עשיתי את זה עד היום”.
איך אנשים מגיעים למצב של כזה עומס פריטים וחפצים כה מיותר?
“יש צרכנות יתר בעולם המערבי”, עונה רינת. “והרצון שלנו בתור הורים רק לתת ולתת, גורם לנו לפספס את החוויה של הנתינה האמיתית, ובמקום לתת בצורה שונה, כמו לדבר ,לבלות ולהיות עם הילדים, אנחנו פסיכולוגית קונים ומנסים להרגיע את המצפון שלנו, וקונים ומעמיסים את הבית בחפצים ומתנות שאין להם קשר לצורך היום-יומי.
אחרי הסדר, פתאום רואים את השפע שהקב”ה נתן, ומסתפקים במה שיש. אותו דבר גם לגבי הילדים, כשהכל מסודר ונמצא במקום לילד אין צורך בעוד משחקים”.
•
מה עושים עם הדברים שזורקים?
“אני מאוד משתדלת לקחת איתי את השקיות, ולא להשאיר אותן בבית, בו כעת סיימתי לנקות ולסדר, מאחר והמון פעמים נתקלתי בכאלו שהתחרטו והחזירו את התכולה המיותרת למקומה. ויותר גרוע: יש כאלו שבכלל החפצים חזרו לחדר ולבלגן, רק בגלל שלא פינו את השקיות, והילדים שבו לחפש שם את הדברים.
את החפצים אני מוכרת בשקל אחד, והרווחים הולכים למימון סדנאות וקאוצ’ינג שאני מעבירה על צרכנות נכונה – כחינוך ועזרה לכלל הציבור.
לאנשים קל להפרד מהחפצים שלהם, כשהם יודעים שיש להם יעד. הדברים שנשארים ולא נמכרים, נתרמים לעמותות או לגמ”חים שאני בקשר איתם”.
מה היא שיטת העבודה שלך ?
“קודם כל אנחנו תמיד עובדות יחד! אני לא עוזרת בית שבאה מסדרת והולכת. אני מלמדת את מי שאני באה אליה הביתה להסתכל לבעיה בפנים, ואנחנו מוצאות את הדרכים להתמודד כאן ועכשיו עם הבעיה.
אני משאירה בידיה את הכלים להסתדר עם הבלגן בעתיד, כשאני לא אהיה שם. בדרך כלל אני זו שמנחה ועוזרת. זהו שלב מאוד חשוב וקריטי בסידור הבית, כדי שייקחו חלק בעשייה, וכך גם יש רצון להמשיך לשמור על הקיים”.
•
מה קורה ביום שאחרי?
“בדרך-כלל אני משאירה הוראות ברורות. אחרי שאני הולכת וסיימנו לסדר את הבית, אני שומרת על קשר רציף עם הלקוחה ומעודדת אותה להמשיך לפחות לשמור על הקיים. אני מלווה משפחות ומגיעה איתם לכל חלקי הבית. התהליך הזה לוקח לפחות כשנה, ותוך כדי זה אנחנו מתפטרים מכל הדברים המיותרים ששכבו בארון או בחלקי הבית.
אני מלמדת מה באמת צריך ומה באמת אפשר להשאיר כי הוא שימושי ולא ישמש אותה למשהו שהוא חד-פעמי. כשיש סדר, יש יותר שלווה ויש הרבה יותר זרימה בחיים של כלל הבית”.
האם הבית שלך עומד בסטנדרטים שאת מציבה ללקוחותיך?
“בהחלט כן. יש לי כלל ברזל: אני לא יוצאת לסדר בתים אחרים, לפני שהבית שלי לא מסודר. לא ייתכן שהבית שלי יראה מוזנח או מבולגן בזמן שאני מסדרת עם אחרים. מידי יום אני מקפידה בשעה מסוימת, בעיקר לפני ארוחת ערב, להפעיל את הילדים ולהשתלט על הבית. בבוקר, עם כל הריצות, זה לא תמיד מסתדר, ובעצם בערב אני מרוויחה כפול: גם מקנה לילדי כלים וגבולות לעתיד, ועל הדרך בית מסודר”.
איך משלבים את בני הבית בתהליך הזה?
“מאוד חשוב להכניס את בני המשפחה לשיתוף פעולה. ראשית כל נשמש כדוגמה אישית. ללא דוגמה אישית, לא נצליח לשלב את הילדים והבעל. צריך לדבר בנועם ולא בצעקות ואיומים, לתת חלוקת תפקידים הוגנת שמתאימה לכל אחד, ולהסביר את החשיבות לנפש של בית נקי ומסודר”.
•
מה הטיפים שלך לשמירת הסדר בבית?
“לכל דבר מקום משלו – למצוא לכל פריט מקום ששייך לו.
להוציא את המיותר – כל דבר שאין בו שימוש פשוט להוציא.
לאחד בין חפצים דומים.
תיחום אזורים לפי צרכי הבית – לשים את החפצים של היומיום במקומות נגישים.
הפיכת הבית ידידותי למשתמש
סידור הבית רק בסוף היום – לא להפוך לקורבן, מותר לבית להתבלגן, ולסדר את הכל בסיום היום.
•
נפרדתי מרינת וחני המקסימות לשלום, בתחושה מרוממת. זה נטע בי חשק רב, גם אני רוצה להתחיל לשמור על סדר וניקיון עד כמה שיתאפשר לי.
שעתיים לפני שבת ניגשתי לארון הסורר, מביטה בו לראשונה ללא תחושת הייאוש שאפפה אותי לאחרונה, והחלטתי בחשק רב סוף-סוף להתמודד. בשיתוף פעולה מדהים עם בתי הגדולה סיימנו את כל ארון הבגדים, ושקית גדולה של פריטים מיותרים נשלחה, כלאחר כבוד, לגמ”ח השכונתי.