אנשים לא אוהבים שינויים.
למה?
ככה.
כי הם מעדיפים להיות במקום מקובע ולא לזוז.
אנחנו רגילים לחיות על פי דפוס של הרגלים שבנינו ושימרנו בקנאות במשך השנים וכמעט הפכו אצלנו לקדושים.
“חס וחלילה” שמישהו ישנה לנו את ההרגל הקבוע, שכן אז הכל אצלנו יזדעזע; איך נמצא את ידינו ורגלינו?!
אז מה הפלא שאנשים רבים לא מצליחים לגרד את קצה הפירמידה של החיים, והם רק שורדים איכשהו את היום-יום (ומקטרים)?
•
השבוע חל יום הזיכרון של רבי יוסף יצחק מלובביץ’. במאמר האחרון שהותיר אחריו, כעין צוואה לחיים, הוא מתאר את האנשים הללו בסוג של חמלה:
“ישנם כמה דברים באדם שהוא נוהג ועושה כן, כי כך עושה העולם, והדברים האלה הם כמו חוק שבלתי מזיזים אותו ממקומו, לפי שכן הוא הנהגת העולם … וכמו על דרך משל, זמני האכילה וזמני השינה, הנה מצד העולם, הם קבועים בעתים וזמנים… הנה זמנים האלו על פי הרוב בלתי ניזזים ובלתי נידחים כלל ועיקר”.
יש אנשים שהכול עובד אצלם לפי השעון, וכשמגיעה השעה, שום דבר לא יזיז אותם מהקיבעון שלהם.
הרבי מציע, אפוא, כמעט מפציר, שנצא מאזור החשיבה המוגבל שלנו וננסה לפרוץ דרך, כי האפשרויות הן כמעט בלי גבול.
מה צריך לעשות?
להעז.
נסו כבר בשבוע הקרוב לחדש משהו מיוחד בחייכם. משהו שלא העזתם או איפשרתם לעצמכם עד כה.
השינוי מתחיל מעכשיו.
• מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי להצלחה ולמצוינות