היום הזה הוא יום קשה. קשה מאוד. פינוי של 40 משפחות יהודיות בלב ארץ ישראל.
לצערי, על אף המאמצים הרבים שעשינו, למרות הימים והלילות שהושקעו במניעת החורבן המיותר הזה, לא הצלחנו למנוע את הפינוי המיותר והכואב והאכזר על היישוב עמונה.
אנחנו עדיין מחכים לפסיקת בג”צ ומקווים שניתן יהיה להעתיק את היישוב לחלקות סמוכות.
אולי קשה לראות זאת כרגע, ברגעים בהם העין מוצפת בדמעות, אך למרות הכל, למרות הכאב העצום והמראות הקשים עלינו לזכור כי עמונה היא ציון דרך.
היא ציון דרך כי תושביה הגיבורים של עמונה הצליחו, חמישים שנה אחרי שחרור יהודה ושומרון ועשרים שנה אחרי הסכמי אוסלו האומללים, לשנות את כיוון ספינת ההתיישבות.
הם הצליחו כיון שהתמודדותם האמיצה חייבה אותנו להפסיק להפקיר את המגרש המשפטי לארגוני השמאל הקיצוני, ולבנות אלטרנטיבה משפטית המחזקת את מה שמוסרית ברור לכולנו – זכותם של היהודים להתיישב בכל רחבי ארץ ישראל.
בזכות עמונה, הצלחנו לאחוז את השור בקרניו ולהפסיק את ה”LAWFARE”, הלוחמה המשפטית של ארגוני השמאל, על ידי בניית אלטרנטיבה משפטית, שתאפשר סוף סוף למתיישבים היהודים לחיות את חייהם בנחת ללא חשש מעתירות שכל מהותן הוא חורבן ופגיעה בזכותו של העם היהודי על ארצו.
בזכות עמונה, לראשונה זה שנים יוקם ישוב חדש ביהודה ושומרון.
נכון, בקרב עמונה הפסדנו.
בימים קשים כאלו קשה לראות את נקודות האור המנצנצות במרחק. המחיר שמשלמות משפחות עמונה הוא כבד מנשוא.
אך עמונה היא אבן דרך משמעותית בדרך לניצחון במאבק על זכותנו על הארץ הזאת. במאבק הזה ננצח כי רוחם של תושבי עמונה מחייבת אותנו לכך.