1.
בעוד התקשורת החרדית משתדלת לשמור על איזון בכל הנוגע לחקירות ומצבו הפוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, במשפחה מצאתי היסחפות יתר.
כאילו בישיבת מערכת הוחלט על קו – התיאור של סיום ממשלת נתניהו הרביעית.
שימו לב לבליץ:
שלומי גיל: “מי שהסתובב השבוע במסדרונות הכנסת התקשה שלא לחוש בריח השונה ששלט באוויר, אותו הריח פשט על הכנסת באחת בשלהי שנת 2014 אז ניהלה קבוצה של ח”כים מהאופוזיציה קרב מול ראש הממשלה.. סביב חוק ישראל היום. המלחמה הייתה עזה וסופה זכור לכל. נתניהו פירק את הממשלה והוביל את המדינה לבחירות”.
“אנשיו של ראש הממשלה שככל הנראה חשים את החבל המתהדק סביב צווארו.. הפנו אצבעות מאשימות”…
יוסי אליטוב: “בשעות אחרי צהריים של יום רביעי.. מי שרצה למצוא רמז לתחושה הקשה שבה נמצא ראש הממשלה.. נתניהו אלוף בהסתרת הסערות המתחוללות בקרבו.. תשעים הדקות הכריזמטיות על במת הכנסת יכולות להעיד על מצוקה ומשבר יותר מאשר על אופוריה ושלווה בבית ראש הממשלה”. עם הדגשה על הרמז: בבית ראש הממשלה…
אליעזר שולמן: “בשיחה שקיימנו עם שר בכיר בממשלה הוא סיפר כי הנושא נמצא בראש מעייניו של ראש הממשלה. ‘להערכתי’, כך השר הבכיר’, ‘זה עניין של כמה ימים עד שבוע שאנשי הממשל החדש בארה”ב יבינו שלא בטוח שיש משמעות לסיכומים שלהם עם בנימין נתניהו”…
מילא שר בכיר (שמן הסתם רוצה להחליף את היושבים בבלפור) מדבר מהרהורי ורצונות ליבו – אבל שולמן מציג גם את המשפט הבא: “הטלטלה הפוליטית בישראל הביאה את אנשי הממשל להכרה שייתכן והעמדות המדיניות שהוא מציג בשם ממשלת ישראל אינן רלוונטיות ועליהם להמתין עד לאחר הבחירות בישראל”. כמה מעניין שאת ההבנות של הנשיא טראמפ הוא בוחר להציג בפני כתבי משפחה…
כך או כך, בפני היושבים בבלפור מציג טראמפ, וכך גם אנשיו, משהו שונה לחלוטין.
והנה עוד משפט מעניין, מאותו טור: “על רקע הציטוטים שהודלפו מהקבינט נראה שבנט יכול לשמור על ביטחונם של אזרחי ישראל טוב יותר מנתניהו…”
שמעון ברייטקופף: “מכיוון שהטור השבוע מעט עגום נתחיל בבשורות טובות לחובבי הז’אנר הפוליטי: הסיפור נגמר, הממשלה ה-34 סיימה את דרכה. קשה לצפות כמה זמן בדיוק ייקחו פרפורי הגסיסה, אבל די להציץ במוניטורים הפוליטיים בכדי להבין את תוצאות הסיפור העגום שמסתיים טרם זמנו. הצצה נוספת לפרצופי היורשים הפוטנציאליים מלמדת שאף אחד לא טורח לחכות לתעודת הפטירה הרשמית. הם כבר לגמרי במלחמה המכוערת על ירושת המנוח הפוליטי ברחוב בלפור”.
כן, הרגשנו את זה. כשקראנו את דפי משפחה.
2.
בעוד חברי הכנסת החרדיים מקפידים שלא לרקוד על דמו של ראש הממשלה ולא להספידו בטרם עת, שימו לב איך הדברים מצטיירים בטורו של אליטוב:
“היה משעשע לראות כיצד התגייסו כלל חברי הכנסת החרדים להתייצב ולהציג שאלות מעודדות לראש הממשלה ולמלא את סד הזמן בשירי הלל ושבח, סטייל במה זכינו לענק פוליטי כמוך ומה אפשר לעשות כדי שהאושר הזה ששמו נתניהו לא יעזוב אותנו לעולם. ועוד שאלות קיטבג מן הסוג הזה בדמות שאלות ח”כים חרדים שליוו את נתניהו עד לפתח לשכתו, כפי שמלווים את המשיח הפוליטי לבל יצלול את השקיעה”.
“מוזס – לא ארנון, אלא חבר הכנסת ר’ מנחם לייזר מוזס – היה המקורי מבין חברי הכנסת החרדים, שאת השאלה הנוקבת שהציג בפני ראש הממשלה סיים בברכת ‘שתזכה לעלות מעלה מעלה’ – הציניקנים באופוזיציה לא הבינו למה הכוונה באיחול שיעלה מעלה מעלה – האם מדובר בעוד שורה של פרשיות חמשת אלפים, ששת אלפים וכן על זו הדרך, מעלה מעלה – או שמדובר בטיפוס למשרת נשיא ארצות הברית. זוהי נקודה שאיננה ברורה די הצורך”.
כל מילה נוספת, אינה אלא מיותרת.
3.
אבל נדמה שהאייטם המשמעותי ביותר הופיע בטורו של ישראל יוסקוביץ, גם הוא ממשפחה:
“יואב יצחק נחשב לאחד התחקירנים הפרודוקטיביים בישראל. ברזומה העיתונאי שלו מככבות פרשיות השחיתות הגדולות שידעה מדינת ישראל בעשורים האחרונים. בזמן שהתקשורת בחרה לאתרג את אהוד אולמרט, יואב יצחק היה כאמור היחיד שחזר וטען שמדובר בעבירות חמורות שבגללן אולמרט ייכנס לכלא.
“גם את חקירות נתניהו מלווה יצחק, רק שכאן הוא חוזר וטוען את ההיפך: חקירת נתניהו תסתיים בלא כלום. ללא כתב אישום. הסימנים מראים שהפעם הוא כנראה ייכשל בהערכתו. והשאלה היא, מה בכל זאת מביא אותו לומר זאת שוב ושוב, ולמה, בניגוד לפרשיות שחיתות אחרות הוא נוקט גישה רכה ומכילה כלפי החשדות שעולות נגד נתניהו”.
יכול להיות שזה משום שהוא חקר את הפרשיות והבין שלא עולה מהן כתב אישום?
לא לדעת הכותב.
“התשובה לכך טמונה אולי בפגישה שקיים ביום שני ‘חושף השחיתויות’ עם הפרסומאית יפית גרינברג, המקורבת לבני הזוג נתניהו ומשמשת אשת יחסי הציבור של רעיית ראש הממשלה. לדבריה, ללא תמורה כלשהי. מה דיברו השניים בפגישתם אינני יודע, אבל עצם קיום המפגש עם גורם יח”צני שלא עוסק במענה ענייני לשאלות עיתונאים, אלא במיתוג והאדרת שמה של משפחת נתניהו מעלה סימני שאלה האם אין לכך קשר להנחה שעושה יואב יצחק לנתניהו בסיקור החקירות נגדו”.
אז ככה:
ראשית – לא ראיתי שבוצעה פנייה ליואב יצחק כדי לבקש את תגובתו.
שנית – האם יש מצב שמישהו נפגש עם “גורם יח”צני שלא עוסק במענה ענייני לשאלות עיתונאים אלא במיתוג והאדרת” שמו של מישהו שלא ממש חפץ בטובת נתניהו, וזה מה שגרר מערכת שלמה להספיד את ממשלת נתניהו הרביעית?
לא יתכן. וחוץ מזה, אסור לחשוד בכשרים.
4.
רמז מעניין מצאתי בטורו של הפרשן יעקב ריבלין בבקהילה.
ויען כי ראיתיו מסתודד בפינת קומת הסיעות עם סגן שר החינוך מאיר פרוש, כמו גם עם בנו נוחי, סביר לי להניח שהוא שמע משהו שקשור ברמז הבא:
“לתקווה הכללית של יהדות התורה החוששת מפני ממשלה חליפית גרועה מאד, מצורפות גם החששות הפרטניות של כל אחד מהחברים.. יעקב אשר ממש לא בטוח בפעם נוספת של קיום החוק הנורווגי (ולוואי והחוק ינוצל עד תום הקדנציה הנוכחית והוא לא יצטרך לחזור הביתה. יש צרות באופק הקרוב)”.
אז הלכתי לבדוק באלו צרות מדובר.
באופן רשמי אף צד לא משחרר מידע. פרוש לא יפרוש מתפקיד הסגנות, דגל לא תיכנע בחינוך העצמאי ותפקידיו של שוורץ שם.
באופן מעשי, ברור לכל כי מדובר באיום שעשה את דרכו איכשהו אל מעל לדפי העיתון. משהו מעין אמירה של: אם לא תתנהגו איתנו יפה בחינוך העצמאי, תזכרו שיש לנו כדור בקנה הרובה – בכל רגע נתון יכול סגן שר החינוך מאיר פרוש להחליט שהוא ונפתלי בנט לא ממש רואים עין בעין את הדברים, בנט ‘אח’ של שר הבריאות ליצמן ולא ממש נזקק לשירותיו של פרוש… ברגע שבו פרוש מתפטר מתפקידו הוא חוזר, אוטומטית, לכהן כח”כ, ואופס – יעקב אשר חוזר לבני ברק.
שני הצדדים מכחישים, כמובן.
5.
ואם כבר מדברים על מאיר פרוש, מצאתי בטור של יעקב ריבלין איזכור לכך שלאחרונה הצבא החל להרחיב את גיוס הבנות לצה”ל.
“ופתאום משום מקום צף לו איזה גל עכור. פתאום לשכות הח”כים מוצפות טלפונים של משפחות מודאגות. כאילו מישהו נתן הוראה שם למעלה לבדוק לעומק את רמת הדתיות של המצהירות”.
“ח”כי יהדות התורה ובעיקר מאיר פרוש, שהחלו לפעול בנושא (ולא משום השיוך העדתי אלא משום שעמיתיהם הש”סניקים עסוקים בשיפור תנאי הרבנים במועצות הדתיות), מצאו מולם שלטונות צבא נבוכים”.
אז שתי הערות:
א. עיין בחשיפת חרדים10 על הפגנת ענק שנערכה בשל מעצרה של ‘חרדית תלמידת סמינר בית יעקב באשדוד’, שהתבררה כהפגנה על…חילונית. אז נכון שהצבא הפך להיות מתוחכם יותר, גם הרשת הפכה להיות גלויה יותר, ואין פשוט יותר מחפירה בדף פייסבוק או תמונה בוואטס אפ כדי לגלות תמונות מביכות. כך שחשוב לבדוק היטב לפני שפונים לצבא בזעקת: “היתכן שעצרתם בת סמינר?”
ב. חידשת שסגן השר מאיר פרוש מטפל בנושאי צבא. עד כה את כל הפניות שהגיעו אלי בנושא (והגיעו הרבה מאוד) הפניתי אל לשכתו של ח”כ יעקב מרגי, יו”ר ועדת החינוך, ששני עוזריו חולקים ביניהם את הנטל – נתי חייק, איש יקר מרכסים, עושה עבודת קודש בכל הנוגע לסוגיית האפליה (כולל לא לעצום עין בחופש הגדול, ושאל את מכריו ברכסים); ואבי רוזן – שהפך לד”ר בנושאי גיוס וצבא. נסה אותו פעם בפנייה של חייל או חיילת, ותתרשם בעצמך.
6.
מעת לעת מפציע משפחה עם עוד מחקר מבית המדרש של ‘המכון החרדי למחקרי מדיניות’. הגם שקצת חסר גילוי נאות על הקשר שבין המכון למו”ל משפחה, עדיין מדובר במכון יוקרתי שמפיק ממצאים מעניינים.
הפעם היה המחקר קשור לנתוני העוני במגזר החרדי, המגיעים עד ל-64%. כשממול מתפתח מעמד האצולה של העשירים, המשתכרים עשרות אלפי שקלים לחודש.
לא משהו שלא ידענו עד כה, ובכל זאת זה מעניין כשזה מרוכז שחור על גבי עיתון.
אז איפה, כמו שאומרים, הבעיה?
ובכן, הייתי מצפה שרשימת מרואיינים בכזו כתבה תהיה חפה מכל שיקול יח”צני. בעלי מקצוע ומביני עניין, מומחים בתחומם. הא ותו לא.
לכן כל-כך הפריע לי למצוא בין המרואיינים שאספה הדס אפיק את שמו של יעקב ערבליך, מנהל קבוצת הנדל”ן סן-חן. לא שלא מדובר ביהודי מבין דבר או שניים בנושא, בדיוק כפי שמבינים המרואיינים הקודמים – הרב י”נ, מנהל תלמוד תורה מוכר (שמו המלא שמור במערכת) או ר’ שמעון לב, (שדכן המתעסק בעיקר בציבור הליטאי). בהחלט. אלא שאת הבעיה תגלו אם תדפדפו לעמוד 31, שם תמצאו ידיעת יח”צ על פרויקט “חלומי וחסר התקדים בלב העיר” אותו משווקת “חברת סן חן”…
לכל הפחות, הייתם ממתינים עם ידיעת היח”צ עד לשבוע הבא, כדי שלא נשים לב ולמען הסר לזות שפתיים.
7.
על המצב הקשה בו נתונה תנועת ש”ס, למדתי מטורו של שמעון בריטקופף במשפחה, הקובע ש”גרף המנדטים נותר תקוע על אותם שבעה מנדטים, אף דחפור לא מצליח להזיז את המחוג שמסרב בעקשנות לעלות למעלה”.
ברייטקוף מנסה למצוא מה בעצם “לא עובד פה נכון”. בין השאר הוא טוען שנעשים דברים טובים ויפים, אבל “כבר קשה להבחין מה הבטחה ומה מציאות, מה חזון ומה מומש בפועל. הלהיטות המבורכת להצליח מביאה לטשטוש וחוסר זהות במסרים. הודעה על ניחום אבלים בבית משפחה רבנית מקבלת אותה בולטות של פעילות אסטרטגית למען הציבור. המטרות טובות, ההצגה צריכה ליטוש”.
“הפוליטיקה בסיבוב הנוכחי לא עשתה לו טוב. קשה להאשים אותו. הוא נכנס אחרי תקופת המתנה ארוכה מדי לתוך צמרת צפופה מדי – והמלחמות הפנימיות שאבו אותו פנימה…”
“דרעי הצטלם יותר מדי עם כובע וחליפה ופחות מדי עם סבתות מרוקניות שהרעיפו על ראשו עלי נענה לסימן מזל וברכה. התדמית החרדית של ש”ס בכלל ושל דרעי בפרט, לא טובות לא לו ולא לנו”.
תודו שזה מעניין.
אבל אני מצאתי דווקא בעמוד השער של ‘יום ליום’ את הפעולה הכי חשובה בדרך לעלייה במנדטים, גם אם עושים אותה ‘בלי כוונה’: פיוס אנשים שלבם מר וכועס על ש”ס.
שימו לב לתמונה היפה בשער ‘יום ליום’: יו”ר ש”ס אריה דרעי עם יו”ר ש”ס המיתולוגי והראשון הרב יצחק פרץ. אין זה סוד שבמשך השנים נותר פרץ מחוץ למפלגה, כשבליבו טינה. והנה כעת, כשכלו כל הקיצין וגם דחפור לא מצליח להזניק את מספר המנדטים, יתכן שדרעי מדפדף בפנקסו ומנסה לפייס אנשים להם הכאיב במשך השנים.
הרב פרץ הוא אולי רק הסנונית הראשונה.
“יש לנו הכרת הטוב לרב יצחק פרץ שהיה יו”ר התנועה שלנו”, הכריז דרעי. וטוב מאוחר, מלעולם לא.
