הבחירות הבאות יהיו כמו מערבון מושחת?

“יחי הנשיא, תחי מדינת ישראל”.

במילים חגיגיות אלו הסתיימה אחת ממערכות הבחירות הקשות והמסואבות ביותר שידענו מאז קום המדינה, מרוץ ארוך ומפרך, שלווה בהשמצות הדדיות, שכירת חוקרים פרטיים ופיצוץ פרשיות שחיתות בזו אחר זו, כאילו היה מדובר במשחק שח מט מקצועי, בו השחקן הראשי מפיל בתחכום את המתחרים, צעד אחר צעד, בדרך לניצחון.

“הנשיא הנבחר יצטרך לעבוד קשה כדי להחזיר את הכבוד למוסד הנשיאות”, אמרו הפרשנים. רוב המועמדים הוכפשו במהלך המרוץ והוכרחו במעמד מבזה לחשוף את הונם ואת אונם מול עם ישראל, רק בכדי להוכיח שהם אכן נקיי כפיים ושלא ניצלו את כוחם לצבירת כח או התעשרות על חשבון הציבור.

“זה היה אחד מרגעיה השפלים ביותר של ה’ציונות'”, אמר אתמול שדרן בכיר באחד מתכניות ההשקפה ברדיו החרדי. “התרבות החילונית התגלתה במלוא מערומיה, כשהמועמדים לא בוחלים בשום אמצעי כדי להכפיש את היריב בדרך לניצחון”.

משום מה זה הזכיר לי מערכה דומה שהתקיימה כאן רק לאחרונה: “המרוץ לרבנות הראשית”, אותה מערכה, אותן הכפשות, רק בשמות שונים.

גם במרוץ לרבנות השתמשו מקורבי המתמודדים בכל האמצעים שעמדו לרשותם, סגירת דילים, חקירות משטרה והכפשת המתמודדים האחרים.

זה היה קרב על “תדמית הרבנות”, שהוזיל את מעמד הרבנות והוביל את התדמית לשפל חסר תקדים. אבל גם שם, במלחמה כמו במלחמה, משתמשים בכל סוגי הנשק כדי לחסל את האויב.

ולא רק מערכת הבחירות לנשיאות ולרבנות לוותה בטונים צורמים, בכל מערכה שיש בה יותר ממתמודד אחד, הצדדים אינם מסתפקים בהאדרת מעלותיהם, אלא חייבים לרמוס את המתמודד שכנגד בהשמצות אישיות וציבוריות, כדי לזכות בקולות הבוחרים.

ראינו זאת בבחירות המונציפאליות וראינו את זה גם בבחירות לכנסת.

כל האמצעים הוכשרו כדי להגיע ליעד.

לעצור את הסחף

ההשמצות הפכו להיות חלק מתרבות הבחירות הישראלית, האמוציות מספקות אדרנלין לפעילי השטח, ובסופה של כל מערכה המתמודד מתרווח על כיסאו, בזמן שהוא מותיר ציבור משוסע ומפולג ושטח חרוך ממלחמות.

בסופה של כל מערכה מדברים על השפל החדש, אבל משום מה לא ממהרים להפיק את הלקחים ולהסיק את המסקנות. אם לא נעצור את הסחף כלפי מטה, מערכת הבחירות הבאה תראה לא פחות ממערבון מושחת במערב הפרוע.

אנו ציבור שומרי התורה והמצוות, שמחנכים את בנינו לכבוד הזולת, חייבים לחזור ולשנן את האמרה של ר’ אלימלך מליז’ענסק: “אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם”. בכל צעד ושעל, בכל צומת דרכים או מערכת בחירות, עלינו להתמקד במעלת המתמודדים ולא בחסרונם, באהבת חברנו ולא בשנאתם.

לא נוכל לחנך את בנינו לכבוד הזולת, אם נזלזל בכל אותם אנשים שלא דומים לנו; לא נצליח למנוע מבנינו מלדבר לשון הרע, אם לא נפסיק לרכל על שלוחי הציבור או על שכננו. החינוך האמיתי הוא הדוגמא האישית, ואם בן יראה את אביו מקפיד על דיני לשון הרע בתקופת בחירות, בין אם זה בחירות לממשלה או אפילו בחירות לוועד הבית, הוא יבין שזו הדרך האמיתית לנהוג בה בכל השנה.

את העולם לא נצליח לשנות ביום אחד. מחלוקות ולשון הרע היו אתנו עוד משחר ההיסטוריה. דוגמא לכך ניתן לראות בפרשיות השבוע הקרובות בסיפור המתאוננים, המרגלים וקורח.

אבל את הלקחים ניתן להפיק לפחות בשבילנו, בשביל כל אחד ואחד באופן אישי: מפסיקים עם הרכילויות, מפסיקים עם התככים והמזימות, אם לא בשבילנו, בשביל חינוך ילדנו.