זו האמת והיא עצובה: אנחנו מודדים אנשים על פי מבחן התוצאה. לא משנה כמה אתה רקוב בפנים, אם אתה מוציא במבחנים ‘מאיות’, אתה שווה.
ולהיפך: אם אתה חלש בציונים, גם אם האישיות שלך עדינה ונעימה – אתה בשולי החברה.
במילים אחרות, האדם הוא ההישגים שלו, וההישגים זה האדם.
הבעיה, שאנשים מקסימים ונפלאים שלא תמיד מצליחים, מרגישים נורא עם עצמם, ואז הם נופלים ונכבים.
למה? לא חבל?! אין לי ספק שאתם מכירים את זה מסביבתכם הקרובה. למרבה הכאב, זה קורה יותר מידי.
רעיון מבריק שאומר רבי שניאור זלמן (בעל ספר ה’תניא’) לפני כמאתיים שנה, מאומץ רק בשנים האחרונות על ידי העולם הטיפולי: הוא מפריד בין האדם לבין ההישגים שלו.
אין קשר ביניהם.
גם אם נכשלת היום, זה לא אומר שאתה כישלונר. פשוט נפלת, אז קדימה, קום ותמשיך למקסם את היכולות שלך.
אתה שווה כי אתה בנו יחידו ואהובו של הקב”ה, והוא? הוא באמת מאמין בך בלי קשר לתוצאות.
כשאדם נמדד באשר הוא ולא בהתאם להישגים שלו, קל יותר לתת לו מוטיבציה להאמין בעצמו ולהמשיך לצעוד הלאה, עם כל הקשיים שיש, ובהחלט יש.
שווה לאמץ את הכלל הזה מול בני הזוג שלנו, מול הילדים והאנשים שסביבנו.
• מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי להצלחה ולמצוינות