בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, לפני עידן ההייטק והטכנולוגיה, היה העולם עסוק בגאדג’ט אחר, שונה לחלוטין מאפליקציות ומיישומים.
מלחמה של ממש התנהלה בין שתי מעצמות גדולות וחזקות, ארצות הברית מול ברית המועצות. לאחר שכבשו את העולם, התחרו ביניהן שתי האימפריות, מי מהן תכבוש את הירח.
המערכה הייתה קשה, ארצות הברית הקימה את נאס”א, גוף ששאב מיליוני דולרים מהתקציב ושפך מיליארדים, על ניסיונות שווא בתלמוד וחקר החלל.
ומנגד, התקדמותה של המתחרה הרוסית בצעדי ענק לעבר פסגת הכיבוש, לוותה כמעט ללא כל רעש תקשורתי ועם מעט מאד מזומנים.
הדבר שהקשה ביותר על האמריקנים בביצוע המשימה, הייתה הידיעה כי המתחרים לא מדווחים כלל על התקדמותם, אם בכלל. בנוסף, העובדה כי לא הוקצה אף משאב ותקציב מיוחד בברית המועצות, שברה לחלוטין את אימפריית ארצות הברית.
שכן הידיעה, קשה ככל שתהייה, קלה יותר לבליעה מאפקט ההפתעה.
מקרה אחד, קטן, אך בעל משמעות רבה, נלמד כיום בכל חוג לפסיכולוגיה כשכותרתו: “אפסיות החומר מול מוח האדם”.
ומעשה שהיה כך היה: מהנדסי תחנת החלל של נאס”א היו אובדי עצות. זה למעלה מחודש ימים שכל עבודת הטכנאים ואנשי הצוות הופסקה, והזמן מוקדש כולו למציאת פתרון בר תוקף לבעיה חדשה שנוצרה.
טרום עידן מחשבי כף היד, והכתיבה נעשתה כולה באמצעות עטים כדוריים, אנשי הצוות שהתעתדו לצאת לחלל, התבקשו לרשום על גבי דפים את כל התרשמותם ובעיקר את תוצאות מחקרם, אך דא עקא ובהעדר כח משיכה, הדיו שבעטים לא נזל ולא נשפך החוצה ובמצב כזה, מציאות של כתיבת תרשימים הייתה בלתי אפשרית, דבר שעיכב את כל המשך תכניות הפיתוח.
לאחר ימים ושבועות, הוגש למנהל הפרויקט תרשים שביצע אחד הטכנאים הבכירים, ובו פיתוח חדשני של עט מיוחד, בעל מנוע קל המטפטף באופן קבוע ורציף את הדיו בשעת כתיבה.
עלות הפיתוח הייתה רבה, שכן עט מיוחד כזה היה קשה מאד ליצור, מחמת הדרישה להתאים את קוטרו של המנוע שלא יכביד על הכותב, ובעיקר בשל העובדה כי התרשים לא נתן מענה לנזילות תכופות שיכתימו בוודאי את הדף ובכך יצא שכרנו בהפסדנו.
למרות זאת, נאס”א הגישה לקונגרס האמריקני בקשת תקציב של מיליונים נוספים שיוקדשו לפיתוח העט המיוחד.
בחדר הסגלגל שבבית הלבן זעמו: כלכלת האימפריה לא הייתה במצב יציב, ודי היה לה בהוצאות השגרה שדרשה מערכת החלל, הבקשה המיוחדת הגיעה לסנאט בעיתוי לא נכון מבחינה כלכלית וכמעט שיצאה הודעה המבטלת את כל התכנית מראשיתה ועד סופה. “עם כל הכבוד לכבוד הלאומי”, אמרו שם, “יש גם כבוד לתקציב הלאומי”.
“כמעט” אמרנו, שכן בנאספים ישבו גם קציני המרינס של המודיעין האמריקאי, והבכיר שבהם העלה הצעה נועזת, שתכליתה היה ביצוע ריגול מודיעיני אחר מעבדת החלל של ברית המועצות והעתקה מדויקת של העט אותו פיתחה, או מפתחת, האימפריה המתחרה.
ההצעה התקבלה.
סוכני חרש נשלחו למשימה הלאומית, ומאות אלפי דולרים של שוחד הועברו לבכיר בתחנת החלל המתחרה שחשף את הסוד הגדול, אך המביש והמכלים: מהנדסי החלל של ברית המועצות עורכים תרשימים בארץ וכך יערכו גם בחלל, באמצעות עיפרון.
ההשפלה של המעצמה האמריקנית, שהתרגלה לחשוב דרך הכסף, ולדלג על חשיבה בסיסית באמצעות אונות המוח, הייתה כבדה.
מאות אלפי דולרים שילמה ארצות הברית בשביל לגלות שמוח נמצא קודם כל בראש.
•
בשיעורי תורת הפסיכולוגיה, נלמד הסיפור תחת הקטגוריה של “חשיבה מחוץ לקופסא” ויציאה מקיבעון.
אך דומה, כי הלימוד הגדול ביותר, תקף דווקא לתקופתנו ולמהותנו. מאות מיליונים נשפכים כמים על פיתוחים מדעיים ב’רפאל’ גאוות הלוחמה הישראלית, מיליונים נוספים מושקעים בתקציב הביטחון ודומיו, כשהמטרה אחת היא, הגנה מפני האויב ושמירה על רוב דמוגרפי יהודי.
אלא שהפתרון נמצא דווקא כאן, מתחת לעין. רק תביטו. הציבור החרדי הוא הציבור השומר על מאזן דמוגרפי של יהודים מול ערבים, הוא המכפיל ומשלש מידי שנה את כמות היהודים במדינה, והוא הוא השומר ומגן ברוח על זכות קיומה של המדינה.
עצוב ומקומם שעם הנצח, והחלק הארי שבעם היהודי, נאלץ להתחנן ולהתנצל על התקציב הזעום שמונח לפתחו.
• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]