תגלית מרגשת בחפירות הארכיאולוגיות במחנה ההשמדה בסוביבור: במקום נחשף צריף גזיזת השיער אליו הוכנסו נשים לפני שליחתן לתאי הגזים, ובו סיכות שיער ותכשיטי נשים אישיים שהושארו שם לפני יותר מ-70 שנים.
התגלית נחשפה בחפירה ארכיאולוגית שמנהלים במקום וויטק מזורק מפולין, ארכיאולוג רשות העתיקות יורם חיימי, והארכיאולוג איבר סחוטה מהולנד. החפירה מתנהלת במימון ועדת ההיגוי להקמת אתר ההנצחה בסוביבור ובליווי של המכון הבין-לאומי לחקר השואה של יד ושם.
בחפירה נחשפו שרידי מבנה שמוקם לאורך “הדרך לשמיים” – המסלול שהוביל את היהודים אל תאי הגזים. סיכות השיער והתכשיטים שנחשפו ביסודות המבנה, נפלו ככל הנראה אל מתחת ללוחות הרצפה, ונותרו באדמת המחנה עד לחשיפתם כעת.
בין הממצאים – תליון מתכת מצופה זכוכית שעליו דמותו של משה רבנו האוחז בלוחות הברית ועל צדו השני תפילת ‘שמע’, תליון בצורת מגן דויד ושעון נשים.
תליון נוסף שנחשף, בצורת משולש, העסיק את החוקרים במיוחד, משום שהוא נשא פרטים מזהים: על צדו האחד נכתב ‘מזל טוב’ בעברית, התאריך 3.7.1929 ושם העיר ‘פרנקפורט על המיין’ בגרמנית, ובצדו השני – האות ‘ה’ ושלושה מגני דוד.
כיצד הגיע תליון מפרנקפורט למחנה ההשמדה סוביבור?
בסיוע חוקרים מיד ושם, הצליח ארכיאולוג רשות העתיקות יורם חיימי לתת מענה אפשרי לשאלה זו. בעקבות פנייתו, זוהתה בעבודה מורכבת ומאומצת הנערה, קרולינה כהן (Karoline Cohn), אשר נולדה בפרנקפורט ב-3 ביולי 1929 שיתכן כי היא בעלת התליון.
באמצעות בדיקה שערך ד”ר יואל זיסנווין, מנהל פרויקט חקר השילוחים ביד ושם, אותר שמה ברשימות שמות היהודים שהיו במשלוח מהעיר פרנקפורט למינסק, ב-11 לנובמבר 1941. לא ידוע האם קרולינה כהן שרדה בתנאים הקשים של גטו מינסק, אך התליון שלה הגיע ממינסק לסוביבור בספטמבר 1943, עם חיסול הגטו, כאשר כ-2,000 מתושביו נשלחו למחנה ההשמדה סוביבור.
שם, בדרך לתא הגזים, נשמט תליונה של קרולינה כהן בת ה-14, מידיה או מידי אוהביה ונשאר באדמת המחנה עד לגילויו כעת.
מחקר נוסף גילה שתליון כמעט זהה – התליון הנוסף היחיד הידוע לנו בעיצוב זה, היה שייך לנערה אחרת שנספתה בשואה ושמה נודע בזכות יומן שכתבה במסתור בהולנד – אנה פרנק, שגם היא נולדה בעיר פרנקפורט. כעת, מנסים החוקרים ליצור קשר עם משפחתה של כהן ועם משפחתה של אנה פרנק, לבירור מהות התליון, ולבדיקת קשר משפחתי אפשרי.
בחפירות הארכיאולוגיות המתקיימות מאז שנת 2007 במחנה השמדה בסוביבור בליווי יד ושם, ואשר מטרתן הראשונית הייתה איתור וחשיפת מבני המחנה ותאי הגזים, נחשפו גם רציף הרכבת המקורי, ומספר גדול של פריטים אישיים של קורבנות השואה. בין הפריטים יוצאי הדופן שנמצאו בעבר, היו דיסקיות מתכת שהושמו על שרשראות לילדים, עליהן נחרטו פריטי יצירת קשר, במקרה שאלה ילכו לאיבוד.
בחפירות האחרונות, חשפו החוקרים גם את צריף גזיזת השיער ואזורים נוספים במחנה, בהם שטח שבו ניתן לראות את סימני הכלים המכניים אשר שימשו את הגרמנים לחיסול המחנה. במקום ניתן לראות סימני פסים שנותרו על הקרקע, שעליהם ניטעו עצים לטשטוש העדויות.
ראש המרכז לחקר שואת יהודי פולין במכון הבין-לאומי לחקר השואה של יד ושם פרופ’ חוי דרייפוס: “הממצאים החשובים שנחשפו בחפירות באתר מחנה ההשמדה סוביבור מהווים תרומה חשובה לחקר השואה ומסייעים לנו להבין טוב יותר את שהתרחש בסוביבור, הן מבחינת תפקוד המחנה והן מבחינת זהות וגורל קורבנותיו. כך למשל, התגליות הנוכחיות, מאפשרות להתחקות אחר האופן בו יהודים נשלחו מגרמניה לגטו מינסק, ומשם להשמדה בסוביבור, ושופכות אור על תהליך ההשמדה במחנה עצמו”.
יורם חיימי, ארכיאולוג רשות העתיקות: “חשיבות המחקר בסוביבור מתחזקת בכל עונת חפירות: בכל פעם שאנחנו מגיעים אנחנו חושפים חלק נוסף במחנה, מוצאים פריטים אישיים נוספים, ומרחיבים במעט את הידוע לנו על המחנה.
“למרות ניסיונות הטשטוש של הנאצים ועוזריהם ונטיעת היער במקום, אנחנו מצליחים לשחזר ולהצליב עדויות עם הידוע לנו מניצולים, ולשמור על זכרם של האנשים שנרצחו שם. התליון שמצאנו ממחיש שוב את חשיבות המחקר הארכיאולוגי במחנות ההשמדה. סיפורה המרגש של קרולינה הוא סיפורם של היהודים שהגיעו ונרצחו במחנה, וחשוב לספר את הסיפור הזה.
“אני מודה לשותפי הפולני וויטק מזוריק ולחוקרי יד ושם על עבודתם המאומצת, לאוניברסיטת תל אביב על תמיכתה בפרויקט ולקרן הפולנית-גרמנית שבזכותה נערכה החפירה”.