זה הזמן להוריד המסכה המיתממת של נחום ברנע. זהבה גלאון מתנדבת

איך אני יודעת? קבלו סיפור:

חודשים לפני ההצבעה על ‘חוק ישראל היום’ התחלתי לקבל טלפונים מלוביסטים, יחצ”נים ואפילו מכרים.

המסר היה פשוט: אם לא אתמוך בחוק, ‘ידיעות’ ימחקו אותי. באלה המלים. “לא תופיעי שוב בידיעות”.

הבטיחו וקיימו.

אפשר לספור על אצבעות יד אחת את מספר הפעמים שהופעתי מאז בעיתון של מוזס. עיתונאים שעבדו ב’ידיעות’ סיפרו לי שכתבות עלי נעלמות פתאום בעריכה ושסיפורים שמזכירים אותי מקוצצים. נכנסתי לרשימה השחורה.

כל זה לא חדש למי שעבד ב’ידיעות’ ובטח שלא לברנע. סיפרתי לו את זה בעצמי.

אבל היום נראה שחתן פרס ישראל לתקשורת הפך לחירש-עיוור. הוא לא ידע על הרשימות השחורות, ולא ראה איך העיתון שלו הפך לפיון בשחמט העברייני של מוזס ונתניהו. כאילו הכל קרה בעיתון אחר, בארץ אחרת.

ובניגוד לכסת”ח של ברנע, ‘חוק ישראל היום’ לא היה ניסיון אצילי לתקן את שוק העיתונות. כמעט מביך לנסות לטעון את זה עכשיו. הצבעתי נגד החוק כי הוא נועד לבצר את המונופול של ‘ידיעות’ ולתת למוזס עוד קלף במו”מ המושחת שלו מול נתניהו. ‘ישראל היום’ הוא לא יותר מביטאון יקר של משפחת נתניהו וכנראה גם עבירה על חוקי מימון הבחירות. אבל מביך לשמוע היום עיתונאים ב’ידיעות’ פותחים עליו את הפה.

חוקים שנתפרו במיוחד כדי לשרת את האינטרס הרגעי של מו”ל מסוים הם ביזוי של הכנסת ושל תהליך החקיקה. אולי ל’ידיעות’ ולנתניהו אין בעיה עם זה, לי יש.

Yossi Zamir/Flash90
שוק התקשורת הישראלי הוא לא מגרש המשחקים של מוזס, שלדון או נתניהו וחופש העיתונות הוא לא דגל שמנופפים בו רק כשנוח ובטח שלא כיסוי למשחקי ארגז החול של שלהם.

כשנתניהו ומוזס מתאמים ביניהם איך יראה הכיסוי התקשורתי של ‘ידיעות’ ו’ישראל היום’, הם מתאמים הונאה סדרתית של הציבור. הם מתאמים איך הם ישקרו לכם.

זו המשמעות של העסקה הזו.

לכן גם הקלטות נתניהו-מוזס צריכות להתפרסם עכשיו, לפני שהשניים האלה יספיקו להפעיל את מכונות הספינים שלהם, מה שהיה פעם עיתון. אנחנו צריכים לדעת מה נמצא בקלטות האלה.

אולי אם הייתי מצביעה בעד החוק, מוזס היה מבטיח להפוך גם אותי לראשת ממשלה. אבל אני גאה שהתנגדתי לו. וברנע? הוא גאה היום?

• מתוך דף הפייסבוק של זהבה גלאון