ארגונים רבים נוהגים לתת אחוזים מהתרומות למתרימים הפועלים מטעמם, והדבר נותן פתח לטענות שונות בנושא.
אולם כמה באמת מותר למתרים לקבל על פי ההלכה?
במאמר שמתפרסם בגיליון טבת של כתב העת ‘אמונת עתיך’ מבית ‘מכון התורה והארץ’ הרואה אור בימים אלו, מסביר הרב דני שוורץ ממכון ‘משפט לעם’ כי נתינה של למעלה מ-50% מהתרומה למתרים הינה גזל, ומבחינה הלכתית עדיף לתת סכום פחות בהרבה מ-50%, הכל לפי טרחת המתרים.
ראשית פותח המאמר בשאלה מנין שמותר להפריש מתרומה לטובת המתרים?
הרב שוורץ מסביר כי הגר”מ שטרנבוך כתב שההיתר לתת למתרים הוא משום שזו טובתם של העניים, כי אם לא יקבל המתרים שכר טרחה – לא נמצא מי שיסכים לעסוק בהתרמה, ולכן ניחא לאלו שנאסף הכסף בעבורם שחלקו יינתן למתרים.
“מדבריו מובן מדוע איננו חוששים להפסדם של אלו שהתרומה יועדה להם, אולם עדיין יש לשאול: כיצד אנו עוברים על דעת התורם ומעבירים למתרים חלק מהסכום שניתן לצורך מטרה מוגדרת?”
תשובה לכך ניתן למצוא בדברי הגר”י זילברשטיין, שאומר שאפשר להחשיב את כל הסכום שניתן למשולח שהולך וטורח ואוסף כספים בעבור הישיבה בכלל הנדר שנדר הנותן לתת, כי אין זה שונה משכר האומנין שבהקשרו נאמר בגמרא (שבועות י ע”ב): ‘מותר הקטורת מה היו עושין בה? מפרישין ממנה שכר האומנין’, ומכיוון שהמשולח טורח ויגע על התרומה, מגיע לו שכר על עבודתו.
“אם כן ניתן להפריש חלק מהסכום שנתרם כשכר למתרים, ואין בכך גזל מצד העניים שהכסף יועד להם, שכן הם מוחלים כדי שתרימו בעבורם סכום גדול יותר, ומצד התורם אין בכך גזל שכן ברור שהמתרים ראוי לשכר תמורת טרחתו בהשגת התרומה, ולנותן הצדקה ברור שהארגון נותן שכר למתרים מכסף התרומה”, מסביר הרב שוורץ.
הרב שוורץ אף מציין כי פוסקים רבים אסרו על קבלה של למעלה מ-50% והסבירו שפשוט שאין בדעתו של התורם לתת את התרומה – אם ידע שיותר ממחצית מהסכום מקבל המתרים, ולכן זהו הרף העליון שאם עוברים אותו הרי זה גזל.
בשורה התחתונה כותב הרב שוורץ, כי נראה שלעולם שכר האיסוף יקבע לפי השקעתו וטרחתו של המתרים, והמוניטין הקיימים למוסד שלשמו הוא אוסף, אך כמובן לא יקבל המתרים יותר מ-50 אחוזים.