התינוק שהזמין את הרב וואזנר לדין תורה בבי”ד של מעלה?

אל מעונו של הגאון הגדול הגר”ש הלוי וואזנר זצוק”ל, נכנס אחד מתלמידיו הקרובים. המחזה שנגלה לעיניו היה מפתיע לחלוטין. הרב בעל ‘שבט הלוי’ ישב על כיסאו, עיניו היו בולטות מחוריהן, וכמעט שנשמט היה ראשו, מחמת עייפות כבדה ובלתי מוסברת שנפלה עליו.

התלמיד, שמבקש גדול היה, מן הסתם, פנה אל רבו ונפשו בשאלתו. “רבינו, מה יום מיומיים?”

התלמיד, שהיה רגיל לראות את רבו ערני וצלול גם בגילו המופלג, היה תמה ומתפלא על ארשת העייפות הכבדה שנפלה על רבו בסתם יום של חול.

אלא שהרב, שהיה ידוע בתשובותיו הפשוטות הקולעות והחותכות, לא מיהר להשיב, ובמילים קצרות פטר את תלמידו: “היינו אתמול בדין תורה עד שעה מאוחרת, ומשכך עייף אנכי”. אמר ולא יסף.

משהחל המבקש הגדול להפציר ברבו שיגלה לו את פרטי הדין המסובך, הורה לו הרב לבוא ולהקשיב לדרשה שיישא במוצאי שבת שובה. הייתה זו דרשת שבת שובה האחרונה לחייו של הרב זצ”ל.

השמועה, כי בדרשה הקרובה יתגלו פרטים מהסיפור התמוה, עוררה גלים בקהילה, ובית המדרש התמלא עד אפס מקום.

הרב לא האריך, ופתח מיד בסיפור הפרטים:

אל בית הדין הגיעו בני זוג ובפיהם שאלה גורלית. בחסדי שמים חננם ה’ בהריון לאחר שנים רבות, אלא שבבדיקת אולטרסאונד פשוטה התברר כי האישה נושאת בבטנה ששה עוברים (כל הפרטים אותנטיים לחלוטין ורבים המשתתפים באותה דרשה שיעידו על הדבר), ועל פי דרך הטבע ועצת הרופאים, אין אפשרות להשאיר את כולם בחיים, רח”ל.

החלטת הרופאים הייתה ‘לדלל’ ארבעה עוברים ולהותיר רק שניים מהם בחיים. וכעת באו בני הזוג אל בית ההוראה שיורו להם את הדרך אשר ילכו בה.

אב בית הדין, הגאון בעל ‘שבט הלוי’, הורה לשאר הדיינים שנכחו במקום, שלא לפסוק שום דבר ולא להכריע בדבר לפני שיצומו מעת לעת, ורק אז יישבו בית הדין על המדוכה. במקביל ביקש הרב מההורים להשיג עד למחרת את חוות הדעת המלאה של הרופאים על כל עובר ועובר. מהי מידת הסכנה הנשקפת לחייו, ומהם סיכויי ההישרדות שלו מול שאר האחים.

ובהגיע יום המחר, לאחר צום ותענית, וכשהרב בחוסר שינה ממשי, ישבו בית הדין על המדוכה. הרב בדק את כל הנתונים שהגיעו מבית החולים, התעמק בדין, ופסק כי יש לדלל רק שלושה עוברים ולא ארבעה כפי שביקשו הרופאים, הוא ציין במפורש מיהם שלושת העוברים שיוותרו בחיים, ומי מהם שיהרגו מדין ‘רודף’.

פסק הדין היה קשה ומתיש, מפחיד ומרומם.

“על העובר הנוסף שהורתי להשאיר בחיים, התפללתי וביקשתי רחמים”, הוסיף הרב לקול דממת התלמידים.

•

ואכן, להורים המאושרים נולדו לסוף ירחים, שלושה תינוקות חמודים, בריאים ושלמים. כברכת הרב זצ”ל וכפסקו אשר פסק.

אלא, שכשאצל ההורים נגמרה הסאגה, בחלומותיו של הרב וואזנר היא רק החלה.

באחת הלילות, הופיע אחד התינוקות המדוללים בחלומו של הרב, ובלי להסס הזמינו לדין תורה בבית דין של מעלה.

“אתה רצחת אותי, ואני תובע אותך לדין”, אמר לו התינוק.

כאן, כשחרדת אלוקים מתהלכת בבית המדרש מסיפורו המפעים של המרא דאתרא, הרים הרב וואזנר את קולו וזעק: “אתם סבורים שפחדתי ממנו? אתם חושבים שיראתי? לא ולא – השבתי לו כי רואים שהוא חדש בדיני שמים. שכן מה שפוסקים למטה, פוסקים בבית דין של מעלה. ומשפסקתי שיש לו דין רודף וחובה להורגו, שוב אין לו תביעה עלי, שכן פסקו גם בבית דין של מעלה”.

•

“ואם בבית דין של מטה פסקתי”, צעק הרב וואזנר, “כי מי שמחזיק אייפון ודומיו, אין לו חלק לעולם הבא. כך פסקו גם בבית דין של מעלה, בלי כל ספק”.

• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]