ביום שישי האחרון ליוותה ירושלים את אחד מבכירי בניה, הרה”ח רבי ישראל צבי (הרשל) קליין ז”ל, מי שהיה מגדולי בוניה ועסקניה, איש אשר רוח בו, איש אשר חדוות העשייה והיצירה הביאו אותו להספיק כה רבות במהלך שנות חייו, ומי שהיה מקושר בלב ונפש לרבותיו.
הרבה פנים היו לו, לר’ הרשל. גם אנו, שהכרנו אותו היטב, עמדנו נפעמים לא אחת בעת שגילינו רובד נוסף חדש שלא הכרנו מאישיותו הססגונית; תמיד היה מספר בהתרגשות על הזכות שהייתה לו לעסוק בבניין ירושלים 35 שנה, ואנו ידענו כי הרשל מעולם לא סיים לבנות, הוא בנה מפעלות עבור כלל האוכלוסיה החרדית, מפעלי חסד אשר יפעלו זמן רב ויהיו לעילוי נשמתו הטהורה וכהמשך דרכו.
האבן עזרא כתב: “העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף עין”. ר’ הרשל היה שם כנר לרגליו את דברי האבן עזרא, והיה החוט המקשר בין העולמות, כשפעל בשלושה חזיתות במקביל – העבר, ההווה, והעתיד.
יכולנו לראות אותו מתרפק על תמונה עתיקה ודולה מזיכרונו האגדי את פרטי הנוכחים בה, תוך שהוא מגולל את פרטי אותו המאורע לפרטי פרטים במתיקות האופיינית לו, ובה בעת שהוא עוסק בדביקות כה רבה בהנצחת ובשימור העבר, הוא יודע את תפקידו וחובתו לעסוק בבניין ויצירת עתיד, ולפתח תכניות יצירתיות למען כלל ישראל – וכל זה תוך שהוא חמוש במצלמתו ודואג לתעד כל רגע ורגע.
איש נעלה המשלב בתוכו חיבור בין עבר עשיר לבין עתיד חדש, ואינו מפספס את הרגע.
•
עוד רבות ידובר על מפעליו ופועלו בנושא תעסוקה לחרדים. אנו, שהיינו לצידו, שמענו וידענו תמיד, כי ר’ הרשל שם דגש הרבה יותר על “חרדים” מאשר “תעסוקה”. הדאגה שלו לתעסוקה בקרב המגזר החרדי הייתה שולית לדאגה העיקרית שלו – שיישארו חרדים של צורה היכן שיהיו.
אין ספור רעיונות ופתרונות נשללו על ידו, כי הרעיונות לא היו מספיק “חרדים”, כשעל כל צעד ושעל הוא נועץ ברבותיו.
בחן ובמתיקות, כשאין שני לו, ניהל והוביל מערכות מורכבות, הכל בטוב טעם ובתבונה קמאית יוצאת דופן.
הכל מודים כי היה בו בר’ הרשל משהו ייחודי הרבה מעבר להיותו המנהל שלנו.
במפגש האחרון שהיה לנו, בו כינס את כל אלו שעבד איתם. כולם הגיעו, מכל רחבי הארץ, גם כאלו שכבר לא עבדו עמו הרבה שנים, אבל עדיין הרגישו חלק. כי עם ר’ הרשל הקשר היה קשר מיוחד, קשר של קיימא, קשר המשלב בתוכו תורה וגדולה בשולחן אחד.
•
באותו מפגש חשף בפנינו ר’ הרשל את ספרו החדש – זכות העקידה ג’ חלקים – אשר במסירות נפש ממש כתב בשנותיו האחרונות, תוך שהוא מגולל בפנינו בפרוטרוט את כל שלבי כתיבת ועריכת הספר, ואת שלב איסוף ההמלצות לספר, שגם עליו טרח ויגע, על מנת לעטר את ספרו בהמלצות מגדולי ישראל והאדמו”רים.
כי כזה היה ר’ הרשל גם הפעולה שנראית בעינו כפעולה הכי טובה, עדיין היא חייבת לקבל את הסכמת רבותיו.
ר’ הרשל העיד על עצמו כי מפעל חייו היו הספרים שכתב. כל שאר הדברים שעשה ופעל היו מבחינתו שוליים. הוא כל כך שמח שזכה לסיים את כתיבת ספרו, ואנו שהכרנו אותו קיבלנו חיזוק נוסף מדוע ר’ הרשל ראה בספריו את הדבר החשוב בחייו.
• הכותב הוא מנהל מרכז מפתח בביתר עילית