אין כלום כי לא היה כלום: פתאום נפלה שתיקה על הפוליטיקאים

במשך ימים פמפמו העיתונאים המבקשים לראות את גווייתו הפוליטית של בנימין נתניהו מונחת מחוץ לבית ברחוב בלפור על פרשה שתרעיד את אמות הספים. לצד הדלפות מכוונות מצד גורמי אכיפה, הם ידעו לספר על חשדות מסמרי שער, כאלה שלבטח יובילו את ראש ממשלה מחדר החקירה במעונו הרשמי – אל בית המשפט.

הבוקר, אחרי ניחושים וגישושים רבים, חשף חדשות 2 את הסיפור: נוני מוזס, המוציא לאור של ‘ידיעות אחרונות’ ואויבו הגדול של בנימין נתניהו, הוא איש העסקים שעומד במרכזה של הפרשה הגדולה, המכונה ‘תיק 2000′.

ומאז, לא רק בגלל הפיגוע הרצחני ליד הטיילת בארמון הנתיב, נפלה דממה. פתאום לא רק כל הפוליטיקאים גזרו על עצמם תענית דיבור ביום צום עשרה בטבת, אלא גם ב’הארץ’, גוף התקשורת שהוביל את הפרסומים על החקירה הצפויה, כבר מגמגמים.

“גם אם לבסוף יוחלט שלא להגיש כתב אישום, תחושת הגועל תישאר זמן רב”, קובע הפרשן הפוליטי יוסי ורטר.

גם העיתונאים רביב דרוקר וברוך קרא, שהובילו בערוץ 10 את התחקירים והידיעות על החקירות נגד ראש הממשלה, נשמעו היום אחרי החשיפה קצת אחרת.

“מי שמיתג את פרשת מוזס כ’גדולה’, עשה לו שירות מצוין”, הם אומרים. “זאת מכיוון שלמרות שהיא טלטלה מבחינה ציבורית, ומאירה באור מאוד לא מחמיא את ‘ידיעות אחרונות’ ו’ישראל היום’, יהיה קשה להגיש בגינה כתב אישום שידיח ראש ממשלה מכהן”.

אז מה עומד מאחורי הפגישה המדוברת עם נוני מוזס? מתי היא התקיימה? מדוע יזמו אותה? – ובעיקר:  מי הקליט את השיחה?

•

הפגישה  התקיימה ביוזמת שני מתווכים בשנת 2014 – לפני הבחירות לכנסת ה-20, במעון ראש הממשלה. היא אורגנה, ככל הנראה, סביב כוונה של ‘ידיעות אחרונות’ לפרסם כתבה על יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה.

לפי דיווח של העיתונאי יואב יצחק ב-news1, נתניהו הוא שהקליט את השיחה במכשיר שהחזיק בכיסו. המכשיר נמסר לו על-ידי ארי הרו, אז הרל”ש, בהמלצת עו”ד דוד שמרון ששותף מבעוד מועד בסוד הפגישה, כדי שתשמש את נתניהו כנשק יום הדין.

הגילויים החדשים של יואב יצחק מלמדים, כך לדבריו, כי נוני מוזס ניסה לסחוט את נתניהו, אך לא הצליח בכך. “בניגוד לפרסומים הכוזבים בתקשורת ובראשם עיתון הארץ – שהטיחו בנתניהו אשם כאילו ניסה ‘לקנות שתיקה’ וכיסוי אוהד, נתניהו אינו העבריין, אלא הקורבן בפרשה זו”, כותב יצחק.

לטענתו, “בפגישה שהתקיימה ב-2014 השיג נתניהו לעצמו ‘נשק יום הדין’ – הקלטה דרמטית המתעדת ניסיון סחיטה מצד מוזס. נתניהו ביקש להשיג לעצמו קלטת, שבה יוכל להשתמש, בעת הצורך, כדי להוכיח כי קבוצת ידיעות אחרונות, בראשותו של ארנון מוזס, מתנכלת לו משיקולים עסקיים ומסחריים וזאת נוכח המשך יציאתו לאור של העיתון ישראל היום בבעלות המיליארדר שלדון אדלסון”.

יואב יצחק מציג ב-News1 את הפרטים:

• נתניהו ומוזס קיימו פגישה בסוף 2014, ערב הבחירות לכנסת הנוכחית, במעון ראש הממשלה בירושלים. הפגישה התקיימה ביוזמת מתווך אחד או שניים, שביקשו להפסיק את העוינות ההדדית מצד שני הצדדים.

• בפגישה השתתפו מוזס ונתניהו. בלבד. הקלטת הוחזקה והופעלה כשהיא בכיסו של נתניהו.

• מכשיר ההקלטה התקבל מיועצו של נתניהו, ארי הרו. עו”ד דוד שמרון הוא שיזם קבלת המכשיר מארי הרו. לאחר הפגישה נמסר המכשיר לידיו האמונות ולמשמורתו של ארי הרו. הקלטת נתפסה אצל ארי הרו לפני כמה חודשים, במסגרת החקירה המשטרתית שנוהלה נגדו והחיפוש שנערך בביתו ובכליו.

• נתניהו נועץ ארוכות קודם לפגישה עם עו”ד שמרון, ולפי עצתו הוא החליט לתעד את הפגישה, כדי שתהווה הוכחה ומעין ‘נשק יום הדין’, לכך שנעשים נגדו ניסיונות סחיטה.

• נתניהו נערך מראש לפגישה. הוא הסכים לה – לאחר תקופה ממושכת שבה הותקפו הוא ילדיו ורעיית.

יואב יצחק טוען כי בפגישה אמר נתניהו למוזס, כי הוא נרדף ומותקף שוב ושוב בשל מדיניותו האידיאולוגית ונוכח עמידתו בראש הימין בישראל. באותה פגישה הוא ביקש ממוזס להימנע מפרסום ידיעות בנוגע לפרטיותו של יאיר נתניהו, וכן להימנע מפרסום ידיעות מגמתיות וכוזבות נגד גוש הימין.

נתניהו הטיח במוזס – דבר הידוע ברבים גם מפיו של אדלסון עצמו – כי עיתון ישראל היום הוקם על-ידי אדלסון כדי לבטא את עמדות הימין בישראל.

מוזס השיב באותה פגישה: “אני מוכן לפנק אותך” ולעצור מגמה זו, וזאת בתנאי שתסייע בקידום החוק לסגירת עיתון ישראל היום. באותו מעמד טען מוזס, כי עיתון ישראל היום, המחולק חינם, גורם נזק עצום לידיעות אחרונות.

נתניהו השיב, ברצותו להפיס דעתו של אורחו-מוזס: “יהיה בסדר” – אך בשום שלב לא התכוון לכך באמת, והוא אף לא עשה מאומה כדי לעצור את הוצאתו לאור של ישראל היום.

הראיה: גם לאחר מכן לא פעל נתניהו לקידום החקיקה. נהפוך הוא: נתניהו פעל, בכל כוחו, להדיפת יוזמת החקיקה מצד חברי כנסת המזוהים עם מוזס, ולפי גירסתו הוא אף הביא להליכה לבחירות.

את בקשתו בעניין בנו יאיר נתניהו הפנה נתניהו גם למו”ל הארץ, עמוס שוקן, וזה נעתר לבקשתו והבטיח למנוע פרסומים העלולים לפגוע בפרטיותו של יאיר נתניהו.

•

כאשר הגיעה הקלטת אל היועמ”ש אביחי מנדלבליט, הוא  התלבט כיצד לנהוג.

שכן, מעבר לבעיה הציבורית-העיתונאית המשתקפת מתוך הפגישה, תוכן הקלטת אינו מהווה ראיה לעבירה מצד נתניהו.

זאת משום שבניגוד לגירסה שניסו ‘למכור’ לו שוחרי רעתו של נתניהו – התיעוד דווקא מעיד כי נתניהו היה הקורבן.

זו הסיבה שגם מנדלבליט וגם פרקליט המדינה שי ניצן, לא אחד שנמנה על חסידיו של נתניהו בלשון המעטה, לא סברו שיש בה חשד לפלילים.

יואב יצחק יודע לספר גם, כי בחקירתו על-ידי המשטרה ביום חמישי, מסר נתניהו לחוקרים כי הוא לא האמין למוזס, וגם מוזס לא האמין לו, ולכן הם המשיכו, כל אחד בדרכו – תקיפות הדדיות בכל הזדמנות, שבאו לידי ביטוי פומבי.

כך השיב גם מוזס בחקירתו.

הראיות האוביקטיביות מלמדות, כי המלחמה בין שני הניצים נמשכה וכי בפועל לא הושג מאומה באותה פגישה.

נתניהו אמר עוד בחקירתו, כי הוא לא קיבל ולא ציפה לטובת הנאה אישית, וכל מבוקשו היה לשכנע את מוזס לחדול ממתן ידו לפרסומים מגמתיים וזדוניים נגד הליכוד בכלל, ונגדו בפרט – וגם מבוקשו זה, כפי שכולם יודעים, לא הושג.