גאולה כהן, המוכרת לצעירים שבינינו יותר כאמו של השר צחי הנגבי (נולדה בח’ טבת תרפ”ו), היא דמות ציבורית ידועה ממחנה הימין בישראל שכיהנה בעבר כסגנית שר, חברת כנסת ועיתונאית.
לפני קום המדינה שירתה בארגון האצ”ל ועם הימים הצטרפה ללח”י. במסגרת תפקידיה הרבים זכתה לקשר מיוחד עם הרבי מליובאוויטש שכלל רצף התכתבויות. בעת ששימשה כעיתונאית בכירה בעיתון ‘מעריב’, אף זכתה להיכנס ליחידות אצל הרבי, במהלכה קיימה עם הרבי ראיון נדיר בנושאי שלימות העם והארץ.
לאחר שעתיים של יחידות, בהן שמעה את משנתו הרוחנית, ביטחונית, סוציאלית ופוליטית של הרבי, יצאה כהן המומה ונרגשת, ובכתבה שפורסמה אחר כך בעיתון כתבה: “כבר ישבתי מול אדם חכם, כבר ישבתי מול אדם משכיל, כבר ישבתי מול אמן, אבל לשבת מול אדם מאמין – זה אחרת.
“כשאתה יוצא מעל פני אדם חכם – אתה נשאר מה שאתה. מה שהיית לפני שנכנסת: טיפש או חכם; כשאתה יוצא מעל פני אדם משכיל – אתה נשאר מה שאתה: משכיל או בער; מעל פני אמן – מה שאתה: אמן או אומן. אבל כשאתה יוצא מעל פני אדם מאמין – אתה יוצא אחר. שכן גם אם אמונתו של המאמין לא דבקה בך, היא חלה אף עליך. המאמין מאמין גם בך.
“פגשתי יהודי חכם ונבון. איש ידען, איש מעמיק. איש רוח שאהבת אדם בו. אבל יותר מכל פגשתי ‘איש אמונה’…”.
•
השבוע נקלעתי לוויכוח או אולי יהיה נכון לומר דיון בין שתי נשים שונות אחת מהשנייה בצורה קיצונית, אוהבות בליבן אך חלוקות בדעתן.
האחת סברה שהידע הוא הכוח המניע, ואם רק נצליח להביא יידע בהיר ונהיר לקהל נשים גדול יותר, אותן נשים יתחזקו באמונה. כי הידע הוא זה שימשוך את ליבן, יאיר להן את דרכן ויביא אותן לקראת מעשה, שיהווה בסיס לאמונה.
השנייה, לעומתה, סברה שלמרות שהידע הוא כוח מניע לפעולה ושינוי, בכל זאת ידע יכול להיות גם משחית ומזיק. ידע שמבוסס רק על שכלו של האדם המבין, החוקר, התאב דעת כדי להשביע את רעבון שכלו הבריא ולהביאו לידי חכמה ובקיאות, יכול לשמש רועץ לאותו קבלן ידע, למאזיניו, שומעיו וקהל אוהדיו.
בסופו של דיון שבו האהבה לשכון בין השתיים ואהבתן הצליחה לפשר ולגשר על דעותיהן החלוקות. זה קרה כאשר מצאו את עצמן מעיינות בדברים שכתב הרבי מליובאוויטש לפני יותר משבעים שנה.
דבריו של הרבי הוכיחו יותר מאלף עדים שהכל צודקים. אלה ואלה דברי אלוקים חיים. זה רק עניין של טיימינג עד שהעולם יכיר ויידע מלכות ה’ מכוח ההודאה והתמימות ולא מתוך לימוד שכלו וחכמתו.
“גדול תלמוד שמביא לידי מעשה”, לימדו אותנו חכמינו זיכרונם לברכה.
בספרי חסידות חב”ד נתחדש שלעתיד לבא יהיה המעשה גדול מהתלמוד. בביאת המשיח יראו הכל את את מעלתן של הודאה ותמימות, כאשר הכל מאמינים באמונה טהורה בהקב”ה, בתורתו ומצוותיו גם כאשר הדבר אינו נתפס בשכלם.
תלמוד משמעותו הבנה. ההבנה הנעלית ביותר מוגבלת ביכולת השכלית. אך הודאה – אמונה – היא רגש בלתי מוגבל. מלך המשיח יוכיח ויבאר את ה”גדול מעשה”, שהרי גדול תלמוד, למה? משום שהוא מביא לידי מעשה – מעשה של תמימות מלשון שלמות, עבודת הלב שהיא למעלה מהשכל.
•
בפרשת השבוע שזה עתה למדנו, ניגש יהודה אל יוסף ואף מודה לו כי הוא השליט על הארץ. אבל בימות המשיח הכל יודו שיהודה הוא המושל. מלך המשיח הוא מזרעו של דוד המלך, מבני בניו של יהודה.
המתח לאורך ההיסטוריה בין בני יוסף לבני יהודה, מסמל את המתח המתמיד בין בעלי ההשכלה לאנשי המעשה התמימים. ושתי החברות צודקות.
יש אכן מקום לשתי התנועות ושתיהן נצרכות, ולכן פעם זה (יוסף) עולה ופעם זה (יהודה). אך המלוכה הסופית והקבועה היא של יהודה.
זה מה שיתגלה בימות המשיח – מעלתם של בעלי המעשה. הם, כך מסתבר, האנשים הנעלים יותר.
• מירי שניאורסון – מנחה, מרצה, ושליחה בתקשורת. להזמנת הרצאה השאירו פרטים: lp.770marketing.com/miri_shneorson