למה אני מבקש ברכה מקובי לוי?

כשאני זקוק לברכה, ואני זקוק לה לעיתים קרובות, יש לי למי לפנות. למדתי כבר לדלג על ערים צפוניות, ולמצוא את הישועה קרוב אלי, קרוב מדי.

שיחת טלפון אחת, שמתבצעת הישר למוקד הישועות, פותרת את כל הבעיות, ומאצילה מברכותיה עלי ועל זרעי.

אני יודע בדיוק על מה אתם חושבים. גם את מספר הטלפון שהרצתם בראשכם כעת, אני מכיר.

אבל תנו לי להפתיע אתכם, אתם לא בכיוון בכלל.

הרב אהרון לוי מערכים, הרב צביאלי בן צור, והרב קובי לוי, הם חלק ממוקדי הישועות שלי. ואולי כאן הם קוראים זאת לראשונה. כעת הם יתחילו להבין כמה דברים עלומים, מן הסתם.

“צדיק גוזר, והקב”ה מקיים”, את זה כבר יודעים כולם. אבל כמה מכם מכירים את הדרך הישירה, בבחינת צדיק גוזר ומקיים בעצמו?

הרשו לי להכיר לכם את הסטארט-אפ החדש: “אם תוציא יקר מזולל, כפי תהייה”. אפס מתווכים, מהיבואן לצרכן.

הקב”ה מבטיח: מי שתפקידו ומהותו בחיים, הוא להוציא יקר מזולל, הוי אומר להחזיר בניו למוטב, להוציא את יקרותו של האדם ולהפכו מזולל ליקר, הרי הוא כפיו של בורא העולם ממש. ואלמלא מקרא כתוב, דומה שאי אפשר לאמרו. ועכשיו משנאמר, נתגלה סודי ברבים. המיקמ”זים בע”מ, הם מאצילי הברכות שלי. תמיד עדיף להתברך מפיו של הקב”ה בעצמו, על פני כל אחד אחר.

מה שעושה הרב אהרון לוי בערכים, עושים הרבנים בן צור ולוי בעולם הישיבות. אם פעם, חזרה בתשובה הייתה שייכת לז’אנר החילוני למהדרין, הרי שעולם הטכנולוגיה הכניס את התשובה כמושג, גם לבתי החרדים פנימה.

אלפי הרצאות, מאות שיחות אישיות, ועשרות ספרים, הצליחו הרבנים לוי ובן צור להנפיק, ועוד היד נטויה. וכולם, ללא יוצא מן הכלל, עוסקים בסוגיה אחת ויחידה, פגעי הטכנולוגיה.

לפעמים נדמה שכבר אין מה להוסיף בנושא. מה כבר יכול להאמר שעדיין לא נאמר? הכל כבר כתוב, הכל גלוי, ועתה הכל גם מגובה במחקרים ובממצאים מוסמכים – האינטרנט הוא אם כל חטאת, ואין ארוכה למכתו.

ובכל זאת, יש לי משהו קטן להוסיף.

•

במחילת שמים וארץ, מרבותיי שהוזכרו עד עתה. ובתפילה שלא תצא תקלה תחת ידי, אני סבור כי על דבר אחד קטן כדאי לחלוק.

קראתי את כל ספריהם ושמעתי את הרצאותיהם, כמעט ללא חסר. נקודה אחת מוזכרת שם פעם אחר פעם בהחלטיות מפורשת.

“את המכורים הכבדים, אי אפשר להציל”, הם אומרים, ואפילו חותמים בכל שיחה ושיחה.

ההתמכרות לאינטרנט ולסמארטפון, גדולה כל כך, שכל השיחות והחיזוקים מיועדים בכלל לאלו הנקיים מהטומאה, ובקושי לאלו שרק החלו זה עתה את חייהם הווירטואליים.

המשתמשים הכבדים? מכורים אומללים חסרי תקנה.

תמיד תהיתי, למה נצרכת הזעקה הזאת. אף פעם לא הבנתי איזו תועלת תצמח מההכרזה המוחלטת הזאת. יתרה מזאת, בעייני הקטנות, ההצהרה הזאת מזיקה הרבה יותר מהחיוביות שאולי יש בה.

באחת מפגישותיי עם הרב צביאלי בן צור, העליתי בפניו את השאלות האלו, וקיבלתי תשובה. עיקרה של התשובה היא, שאין לי בכלל מושג מהי התמכרות אם כך אני מדבר.

יתכן.

אבל אולי יתכן גם אחרת.

לו אני הייתי מכור, לאכילת טשולנט בליל שישי למשל, לא הייתי מוצא טעם בניסיונות גמילה, אם הייתי שומע שוב ושוב שאין לי סיכוי לכך.

יתרה מזאת, הייתי מאד שלם עם מעשיי. הייתי משקיט את המצפון שלי כי מעתה ואילך אני אנוס גמור, שהרי אין לי שום סיכוי שבעולם לצאת מהתאווה הגדולה שבשעועית ובגריסים.

גם על עצם הטענה שאין תקווה למכורים אני מעז לחלוק.

ייתכן ולדידם של הרבנים לוי ובן צור – שעיסוקם בתחום מניח אותם כמה וכמה צעדים קדימה ממני הקטן והדל, בהיררכית המבנים בעניין – התנקות פרושה התנתקות, וזה באמת בלתי אפשרי בשלב הראשון.

אבל אני סבור כי גם ניצחון של דקה ועשר שניות, הוא צעד מבורך מאד בדרך לחזרה לשפיות.

לדידי, החלטה עצמאית שלא להכניס יד לכיס בשנייה הקרובה, ולדחות את הסיפוק במאה מאיות, שוות ערך לבעל תשובה גמור. אמנם לשנייה, אבל שם ‘בעל תשובה’ כבר יש לו. ורגע לפני שאתם מספרים לי על מכורים כבדים, שלא מצליחים להתאפק אפילו לשנייה אחת, תרשו לי לספר לכם על ישיבה דחופה, ביקור אצל רופא, ושבתות, שבהם ההכרח גורם לאופציה הזאת להתממש. משמע אפשר.

כולנו עומדים בפרשת הדרכים הזאת מידי שנה, כולנו ‘בעלי תשובה גמורים’ לעשרים וחמש שעות ביום הכיפורים. איש לא יהין לחלוק על התואר הנכסף ב-י’ בתשרי בגלל מעידה, גדולה ככל שתהיה, ב-ט’ בחשוון.

אז להיכן נעלמה פתאום תורת היחסות? למה חודש כן, ושנייה בודדת לא?

כל החלטה, גם הקלה והטיפשית ביותר, שיש בה הימנעות מההתמכרות, מולידה טבע חדש של ניצחון. כל ניצחון, גם הקל ביותר, יוצר שלב אחד בסולם. וכשהסולם מוצב ארצה, ראשו מגיע השמימה.

מכורים? תנסו את זה. מה אכפת לכם להיות גמולים לחמש שניות? מה אכפת לכם ליצור בתוככי האדם המכור, ברייה חדשה ונועזת שתגדל בקצב שלה, ותנצח יום אחד את הענק המפלצתי?

קראתם את המלל הזה בסמארטפון? כעת הפעילו את המנקה.

אומרים שהוא משבית את הטלפון לחמש מאות מאיות. חמש מאות מעלות בסולם יעקב.

שובו בנים שובבים, שובו.

• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]