“אם אתה לוקח ילד זה 5,000 דולר”: מסמכי ‘ילדי תימן’ נחשפים

ארכיון המדינה, שסרק כ-3,500 תיקים שעליהם התבססו ועדת ממשלתיות שהוקמו במהלך השנים לבדוק את הנושא, פרסם הבוקר (רביעי) לראשונה את המסמכים הגנוזים של ‘פרשת ילדי תימן’,  על מנת לאפשר לכל מי שרוצה לברר מידע נוסף על יקיריו שנעלמו בשנים הראשונות של מדינת ישראל.

המידע כולל חומרי חקירה, מסמכים של הגופים השונים המעורבים בפרשה, ופרוטוקולים ותכתובות של דיוני הוועדה והעדים שהתייצבו בפניה.

חסיון המסמכים שימש שנים רבות קרקע לתיאוריות קונספירציה. אולם, גם פרסום המסמכים הבוקר לא מעניק תשובות למשפחות, שכן תיקי האימוץ ושמות הילדים המאומצים נותרים חסויים.

עם זאת, פרסומם של הפרוטוקולים שופך אור על ההתנהלות שהובילה לכך שתינוקות וילדים לעולים חדשים  נעלמו – המכתבים מהמשפחות, עדויות הרופאים ובעיקר, ההתנשאות והזלזול שהפגין הממסד כלפי העולים מתימן.

שרת המשפטים איילת שקד אמרה הבוקר, כי פרשת ילדי תימן מסמלת עבור דורות שלמים של אזרחי ישראל תופעות של “קיפוח, אפליה וגזענות”.

השרה הוסיפה: “הפרשה היא פצע פתוח עבור משפחות שלמות, המבקשות לפזר את הערפל שמלווה את הפרשה מיומה הראשון. למדינת ישראל אין פריווילגיה להמשיך להסתיר את ממצאי הפרשה”.

בין המסמכים שנחשפו, מובא, למשל, סיפורם של אסתר ושלום כהן, שלא הספיקו אפילו לתת שם לבנם שנולד בראש העין ב-1949.

אחות שעברה בין האוהלים “הבחינה כי הבן סובל מפצעונים בכל גופו”, לפי עדות ההורים, ולקחה אותו לבית החולים במחנה. לאחר מספר ימים, כשביקשו אסתר ושלום לערוך ברית מילה – נאמר להם שהבן נפטר. “ההורים לא ראו גופה או חלקת קבר”, נכתב בפנייה.

המשפחה כתבה לוועד הציבורי לגילוי ילדי תימן: “סיפור המעשה נראה לכאורה לא הגיוני, אך זו האמת לאמיתה”. בני המשפחה תיארו את המפגש עם נציגי הרשויות: “ביקשנו לראות את הגופה או את הקבר ולא נעננו למרות בקשות חוזרות ונשנות. חזרנו למחנה העולים כאובה וחסרת אונים”.

האם אסתר הדגישה: “אנו בטוחים שהוא עדיין בחיים, לא שכחנו ואנו רוצים בכל מאודנו לראות ולהכיר את בני האובד”.

באחד מהתיקים מסופר על ילדה שנולדה ב-1950 ש”סודרה בבית התינוקות על ידי לשכת הסעד טבריה”. בתיק נכתב: “האם נעלמה וכל המאמצים למצוא אותה עלו בתוהו”.

איזה מאמצים נעשו? על פי המסמך, פורסמה מודעה בעיתון דבר…

ELDAN DAVID, לעמ

הטענות בדבר חטיפת ילדים תימנים לחו”ל התבססה במידה רבה על ‘פרשת הרב ברגמן’ – שנחקרה בשלוש ועדות חקירה שהוקמו, ולפיה עסקן דתי בשם ברנרד ברגמן היווה לכאורה מתווך במכירת ילדי תימן שנמכרו למשפחות יהודיות אמריקניות.

רק לאחר תקופה, בשנת 67′, פורסמה בעיתון ‘העולם הזה’ ידיעה על מכירת ילדי תימן לחו”ל.

לפי דיווח בוואלה, חוקר ועדת החקירה שהוקמה, עו”ד יוסי יוסיפוב, התבסס על המידע בכתבה ועל פרטי ההורים המאמצים שהוזכרו בה, וגילה כי מוסר המידע היה הרב שמואל אבידור הכהן – עורך העיתון ‘פנים אל פנים’.

בהמשך, הרב אבידור הכהן הופיע בפני הוועדה והעיד על האופן שבו הורים אמריקנים אימצו ילדי עולים מתימן.

“בספטמבר 1963 ביקרתי בניו יורק ובאיזושהי פגישה היה זוג. האישה ישראלית, הגבר אמריקני, ואיתם ילדה כבת עשר שלפי המראה, לא נראה שמדובר בצאצא שלהם. שאלתי בשקט, ואמרו לי כן, זו ילדה תימניה שהם אמצו בישראל”, סיפר הרב אבידור הכהן בפני הוועדה.

“נכנסתי איתם לשיחה, לא חשבתי שיש פה משהו הרבה יותר רציני. סיפרו שאימצו אותה ואז אמרו שיש פה עוד הרבה משפחות שאימצו ילדים תימנים. איכשהו, התהלכה שם רכילות סביב אדם אחד, שכבר לא בין החיים, שהוא המארגן של האימוצים האלה.

“לא עלה בדעתי שזה נעשה שלא על דעת ההורים הביולוגיים של הילדים. זה הטריד אותי. כשחזרתי ארצה התעניינתי איך, למה ומי. אני זוכר שדיברתי עם הגברת דבורה אלינר, שהייתה במחלקת הקליטה בסוכנות היהודית. התברר לי שהמוסדות שעוסקים באימוץ או במסירת ילדים לא מכירים את העניין. זה היה תמוה עוד יותר”.

לטענת הרב אבידור הכהן, באותם ימים הוא שלח מכתב לשר הסעד דאז, חיים שפירא, כדי לעדכנו על פעילותו של הרב בגרמן. “ראיתי בזה תנועה, לא עניין ממשלתי. זה נראה לי דבר – אני לא רוצה לומר חמור – אבל לא סימפטי”, אמר.

בתגובה, השיב לו השר שפירא: “סביב האיש הזה יש הרבה רכילויות, אבל הוא בסך הכול יהודי טוב”.

לאחר שטענותיו לא זכו להתייחסות, פנה אבידור הכהן למערכת ‘העולם הזה’. “העניין פורסם ולא זכה להדים, ירדתי מזה. בינתיים, התברר לי שזה לא רק ילדי תימן; שיש גם ילדים מצפון אפריקה. נודע לי שיש איזו נטייה בכמה חוגים, דווקא ציונים דתיים ולא חרדים, שעדיף שהילד יחיה חיים של עושר ורווחה מאשר יגור עם עשרה ילדים נוספים”.

כשנשאל בוועדה כיצד נעשה האימוץ, ענה: “מישהו הזכיר שאם אתה רוצה לקחת ילד זה עולה 5,000 דולר”, סכום שביחס לשינויים במטבע מוערך כיום בכ-50 אלף דולרים.

צילום:Yonatan Sindel/Flash90

על פי עדויות מהתיקים, ועדת בהלול-מינקובסקי הכירה את האשמות נגד הרב ברגמן והפעילה את נציגי משטרת ישראל בארצות הברית כדי לעלות על עקבותיהם של ילדים מאומצים, אך ללא הצלחה.

ברגמן עצמו נחקר גם הוא בעת ביקור בארץ ב-69′ והכחיש כל קשר להעברת ילדי תימן – או כל ילד שהוא – לחו”ל.

לפי וואלה,  ברגמן ניהל רשת בתי אבות בניו יורק, כאשר בסוף שנות ה-50′ ניהלו השלטונות בארצות הברית חקירה בחשד למעילה בכספי הסיוע הממשלתי למוסדותיו, ומזניח את הקשישים המאושפזים שם. ב-1976 הוא הורשע בקבלת כספים במרמה ובשחיתות. הוא ריצה שני עונשי מאסר קצרים ומת בשנת 1984.

ועדת כהן-קדמי פנתה לשלטונות בארצות הברית וביקשה לעיין בחומרי החקירה נגד ברגמן. על פי דוח הוועדה, לא נמצאו בחומרי החקירה כל ראיה שיש בה לקשור את הרב ברגמן לפרשת העלמותם של ילדי תימן.