כשמשה קצב עדיין היה בחזקת חשוד, אף אחד במשטרה או בפרקליטות לא העלה על הדעת לבקש לעצור אותו, גם אחרי שכבר לא היה נשיא המדינה. כשאהוד אולמרט היה חשוד בעבירות חמורות בפרשת הולילנד, לא עלה על הדעת שהוא ייעצר והוא כבר לא היה ראש ממשלה אז.
אני לא מכיר ניסיון אחד בעשרות השנים האחרונות לעצור חברי כנסת או שרים. לא עצרו את אברהם הירשזון על גניבה, לא עצרו את שלמה בניזרי ולא עצרו את אריה דרעי על שוחד, לא עצרו את בנימין נתניהו בפרשת עמדי (והוא כבר היה אזרח פרטי ללא חסינות), וכמובן שלא עצרו את איווט ליברמן, בשלב בו היה חשוד בעבירות חמורות.
את ח”כ באסל גטאס כן עצרו ואפילו ביקשו 6 ימי מעצר (וקיבלו 4).
מה שגטאס עשה היה חמור וגם טיפשי. הוא בהחלט הרוויח את כתב האישום שהוא ניצב בפניו, אבל בשביל מה המעצר הבהול?
מעצר, כידוע, הוא לא עונש. מעצר נועד בראש וראשונה כדי שהעצור לא ישבש את החקירה ולא יברח.
בפרשיות כמו של קצב, אולמרט, דרעי, הירשזון וליברמן היו לחשודים יכולת פוטנציאלית משמעותית לשבש את החקירה. אם מישהו היה מעז לעצור את ליברמן, למשל, בזמן אמת, ייתכן שכל הדיווחים בדיעבד של פרקליטים וחוקרים על כך שאיכשהו ליברמן היה תמיד צעד לפניהם בחקירה, לא היו באים לעולם.
לעומת זאת, איך בדיוק גטאס יכול לשבש את החקירה שלו, אחרי שכבר נתפס במצלמות מבריח מכשירים ניידים? ברור שיש גם דרכים אלגנטיות יותר לוודא שגטאס יישאר בארץ, בלי לעצור אותו, אבל היועץ המשפטי לממשלה העדיף, משום מה, את האופציה הפופולרית, זו שהממשלה ורוב הציבור אוהבים.
אותו יועץ משפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שלח שוטרים לבי”ס לאמנות ‘בצלאל’, כדי לקחת לחקירה סטודנטית בת 18, שלומדת 6 שבועות ושמה כרזה עם התמונה של נתניהו וחבל. אישומים על הסתה, יודע היטב מנדלבליט, הם נדירים ובצדק. יועצים לפניו נהגו במתירנות מפליגה בנושא הזה במטרה לאפשר חופש ביטוי מקסימלי.
ב-2009 הוציא רב את הספר ‘תורת המלך’ שהתיימר לתת הנחיות הלכתיות מתי מותר להרוג גויים, אפילו אם הם חפים מפשע, לעתים גם אם מדובר בילדים. בסקאלה של הסתה לעומת חופש ביטוי, אין ספק שמה שמפיקים בבי”ס לאמנות נמצא בקצה הכי מקל. הכרזה של הסטודנטית לא נועדה להפצה, היא ללא ספק כרזה לא מוצלחת, שניתנת לפרשנות רעילה, אבל ברור לגמרי שזה רחוק מתיק פלילי.
באותה סקאלה, בקצה הכי מחמיר, נמצא ספר הלכה כביכול, שמופץ בציבור. גם הרבנים שהיו קשורים ל’תורת המלך’ נחקרו, אבל אף אחד מהם לא נחקר ביום בו יצא הספר לאור, כמו אותה סטודנטית לאמנות.
כל כך חבל שאת היעילות והנחרצות הללו, מפנה מנדלבליט בינתיים רק כלפי ח”כ גטאס והסטודנטית בת ה-18.
•
הבדיקה הפלילית האינסופית נגד נתניהו עדיין מתנהלת. מתישהו יצאה בת קול ממשרד היועץ שעד החגים, תהיה החלטה אם לעבור לחקירה. לא נאמר, מסתבר, על איזה חגים מדובר. במקביל מתנהלת עוד ‘בדיקה’ בעניין הצוללות. כל חוקר מתחיל היה מבין שחקירה רצינית בעניין צריכה להתחיל במשרד עורכי הדין שמרון-מולכו, אבל פשיטה על משרד עורכי הדין, תפיסת המחשבים ותשאול עורכי הדין זה, כנראה, גדול על רשויות אכיפת החוק שלנו בשלב הזה.
בפרשת העמותות הורה היועץ המשפטי רובינשטיין על מגבלות כמעט אבסורדיות בקשר בין מזכיר הממשלה הרצוג לראש הממשלה ברק. מנדלבליט, ככל שאנחנו יודעים, אפילו לא הורה על מגבלות דומות בקשר בין שימרון ומולכו לנתניהו. יכול להיות שמותר להם לדבר, למשל, על היחסים עם גרמניה? עסקת הצוללות?
שלשום עצרו שוטרים בפתח תקווה את מני נפתלי. עוד אחד מאויבי משפחת נתניהו. עדים למקרה דיווחו על אלימות מיותרת של השוטרים. המשטרה טענה שנפתלי הפר את רישיון ההפגנה. אני בטוח שלמנדלבליט אין יד ורגל במעצר הזה – אלימות שוטרים מיותרת הייתה הרבה לפניו. מצד שני, ייתכן שגם השוטרים התחילו להבין את רוח המפקד, במיוחד כשההפגנה הקבועה של נפתלי נעשית ליד ביתו של היועהמ”ש.
• מתוך הבלוג של רביב דרוקר. המאמר התפרסם ב”הארץ”