מדוע קובי לוי לא התקשר אל דרעי שיעצור מופעים של ‘מתיוון ממוצע’

1.

הפגנות המחאה של חסידי גור העסיקו השבוע את השבועונים, הרבה פחות את היומונים – אם לא ניקח בחשבון את המודיע, עיתון הבית.

הפרשן יעקב ריבלין מבקהילה אף תהה בקול האם יש קשר בין המהומה שחולל השבוע שר הבריאות יעקב ליצמן כשהודיע לבנימין נתניהו שחלוקת הכספים הקואליציוניים על ידי יו”ר ועדת הכספים, משה גפני, אינה מקובלת עליו לבין אי השתתפות ‘דגל התורה’ בהפגנות.

לריבלין ברור שיש גם יש קשר.

וברור שהוא צודק.

2.

בעוד שריבלין ליקט את עמדת גור על ההפגנות ממאמרו של “אחד מבכירי הכתבים של עיתון המודיע, הפרשן הפוליטי מנחם גשייד”, עמיתו במשפחה שמעון בריטקופף תודרך על ידי עוזרו של ליצמן, מוטי בבצ’יק (זוכרים את נאומו של נתניהו באולמי אבניו? “מוטי בבציק עוזר מצוין לשר בריאות מצוין”).

שימו לב להבדלים המעניינים:

“נציג דגלאי ירושלמי”, מסביר לריבלין, כי “גם כאשר קדושת הכותל המערבי מתחללת חודש אחר חודש על ידי נשות הכותל לא קיבלנו אישור לצאת להפגנות – אז בדיוק עכשיו נצא?” וגם זעמם של “פעילים ירושלמים וחיפאים”, שהציפו את ראשי התנועה בטלפונים זועמים “על מה שהם הגדירו איפה ואיפה במאבקים החרדיים נגד ראשי עיר חילוניים. הפעילים הירושלמים הזכירו לראשי התנועה את פרשת התעללותו של ברקת בתושבים החרדיים – בעיקר הליטאיים – של השכונות המעורבות בעיר.

“גם הפעילים החיפאיים הקימו קול זעקה מרה על היעדר הלויאליות לטענתם של הסיעה המרכזית בפרשת הרדיפות של יונה יהב נגד כלל האינטרסים של הציבור הליטאי בעיר המפרץ”… גשיד במאמרו מסביר כי יש הבדל בין ערד, בה מדובר ב”תיקון גדול לכבוד שם שמים שהתחלל”, לבין חיפה, “שם מתנהל מאבק סביב הסמכויות של מיכי אלפר וסביב הקצאות של מבנים לחרדים”… גפני, מצידו, הסביר לריבלין כי “להשאיר מאות ילדים בבית ספר של ‘שובו’ בלי קורת גג לראשם”, חשוב לא פחות…

שימו לב כמה יפה סיכם ברייטקופף את התדרוך של בבצ’יק, “אומר לנו בשלהי יום שני בפנים סמוקות”:

“הרב’ה מעולם לא אמר לצאת להפגנות. ודאי לא ביקש מחוגים אחרים להצטרף, אבל כשזה מגיע לכבוד של בית כנסת – אסור לשתוק, זה לא עניין שלנו, זה עניין של הקב”ה”, ככה בדיוק הסביר.

ושימו לב לפסקה הבאה:

“יש משהו שובה לב בשכנוע של בבצ’יק בצדקת דרכו. משנתו סדורה כשישה סדרי משנה והחשבונות על מה שהם עשו ומה עשו להם יושבים בקופסה מסודרת המתויקת עד לאברהם אבינו. אין שאלה שגדולה או קטנה למידותיו. אם תתקילו אותו בשאלות עם עובדות על מקומות אחרים בהם אירעו מקרים דומים בלי שראינו זעזוע ציבורי דומה או סיוע מהסיעה המרכזית, תגלו שכל מה שסיפרו לכם על כך שבגור הפסיקו ללמוד ב’עיון’ – שקר וכזב. מחכים לכם הסברים ארוכים ומפורטים על כך, עם שימוש נרחב בכל י”ג המידות שהתורה נדרשת בהן בכדי להסביר את החילוקים הדקים שבין האירועים השונים.

“בסוף השיחה יקרה אחד מהשניים: או שתתייאשו או שתשתכנעו. סיפור כמו ערד לא היה כאן מאז פרעות חמלניצקי”… ו”יש משהו חינני בלראות יהודי שמחזיק בתפקיד ממשלתי בכיר חוזר עם רמ”ח ושס”ה לשטיב’ל לעשות רצון רבו, יהיה מה שיהיה”.

כל מילה, פנינה.

3.

אני מסכימה גם עם פסקת הסיכום בטורו העסיסי של  ברייטקופף.

“בימים האלה עסוקים חברי הכנסת החרדיים בניסיונות לאכוף ראשי ערים חילוניות להכניס לערים שלהם תושבים חרדיים… הנה הסוד שלא נעים לנו לשמוע: אף ראש עיר חילוני לא רוצה אותנו.

“למה? הסיבות מגוונות: הציבור החרדי הוא שיאן ההנחות בארנונה מחד ושיאן השימושים העירוניים מאידך, הציבור החרדי גדל במהירות בלי עין הרע, וצורך עוד ועוד מוסדות חינוך תורה וחסד. הכי חמור, מבחינת ראשי הערים, זו העובדה שהציבור שגדל במהירות מנצל את זה בשביל החליף אותו אחרי כמה שנים…

“כדאי להסתכל היטב על מה שקורה היום בערים המעורבות ולחשוב טוב, האם לא גוזרים על הציבור שהולך לגור שם חיי סבל, מריבות וויכוחים עד לב השמים. יש גבול כמה פעמים אפשר יהיה לעמוד ברחוב חזון איש ולצעוק געוואלד. אנא, תחסכו מאיתנו את המראות”.

הייתי מוסיפה רק שורה אחת, נוספת: בכל פעם כזו שבה עומדים ברחוב חזון איש וצועקים געוואלד, על כך שלא מסתדרים עם חילונים בעיר מעורבת – הרצון של ראשי ערים חילוניים לראות חרדים שועטים על עירם, מתרחק בעוד כמה שנות אור.

געוואלד.

4.

כמה נחמד לקוראי יתד נאמן לקרוא בקונטרס החדשות של יום שישי ידיעה מרתקת על אנה פרנק, ש”ייתכן ולא הוסגרה לנאצים אלא נתפסה באקראי”.

מדובר במחקר חדש שפרסם מוזיאון בית אנה פרנק באמסטרדם, לפיו הנערה ובני משפחתה ככל הנראה לא הוסגרו בעקבות הלשנה, כפי שמקובל לחשוב מזה שנים, אלא “שהבניין שבו הסתתרו היה חלק מחקירה נגד עובדים לא חוקיים וזייפנים של תלושי מזון”.

באמת מרתק, רק חבל שהידיעה מגיעה לידיעת קוראי יתד חמישה ימים לאחר שהתפרסמה בכלי התקשורת. גם אנחנו, בחרדים 10 פרסמנו את הידיעה כבר ביום ראשון...

5.

שני עיתונאים התייחסו השבוע לראש הממשלה בנימין נתניהו באופן אישי. מצאו את ההבדלים.

הראשון, יעקב ריבלין בבקהילה:

“התכנון של נתניהו לעבור בשלום את פרשת הצוללות מצד אחד, ולסיים את העברת חוק התקציב וההסדרים בכנסת מצד שני. על התאגיד הוא יתנפל החל מהשני לינואר הבעל”ט. ההליכים לסגירת התאגיד יתארכו אם לא תיפול על נתניהו צרה נוספת, עוד ארבעה חודשים. את המחיר – בסך מאה ושישים מיליון שקל… התבקשו השרים לשלם מתקציביהם השוטפים. את חמתם היו השרים אמורים לשפוך על נתניהו… אבל לך תריב עם מי שעלול לשסות בך את עיתון הבית שלו ואת כל כלבי הציד של הבית מרחוב בלפור”.

לעומתו, אריה זיסמן, מיתד נאמן:

“המאבק של התקשורת בנתניהו אינו פוסק לרגע. אפילו בשבוע בו עיני הציבור והעולם נשואות לדברים שבכלל מתרחשים בחו”ל… התקשורת אינה מניחה לראש הממשלה. כותרת גדולה מאוד, שבזמנים אחרים אינה ראויה אלא לידיעה פנימית קטנה, עיטרה את העמוד הראשון של הנפוץ (השני) במדינה. בכותרת צוטט משפט שאמר נתניהו לתושבי עמונה בפגישתם הלילית שנערכה במוצ”ש האחרונה… ‘אני מבין מה זה לאבד בית. אחרי בחירות 99′ סילקו אותנו מהמעון הרשמי, נאלצנו לעבור למלון שרתון פלאז’ה’ – צוטט נתניהו. בכתבה, שנמרחה בכותרת ענק נאמר כי ‘התושבים נדהמו מההשוואה. בכל זאת, אדוני ראש הממשלה, זה קצת שונה'”. זיסמן מביא עדויות של תושבים, המפריכים את העדות הזו.

כותרתו של זיסמן לכתבה היא “עיתונאים בלתי נלאים”. הייתי שמחה להפנות אותו למשפט של עמיתו: “לך תריב עם מי שעלול לשסות בך את עיתון הבית שלו ואת כל כלבי הציד של הבית מרחוב בלפור”…

כלבי ציד של הבית מרחוב בלפור. נו, הרי לא מתגוררים שם מדי הרבה אנשים, כך שלא קשה לנחש למי כוונת הכותב. אז רגע לפני שיתד נאמן מכתיר את העיתון הנפוץ במדינה כבלתי נלאה, רצוי שיחפש מתחת לפנס, אצלנו בתקשורת החרדית פנימה…

6.

אין פסקה שהסכמתי איתה השבוע יותר מאשר בטור של חיים ולדר  ביתד נאמן.

ולדר כותב על כלל ברזל “שאולי תתקשו לעכל אותו”, אך אני הסכמתי עמו בכל ליבי: “אל תשמעו לשון הרע על עצמכם”.

מכירים את ה’ידידים’ המגיעים ללחוש על אוזניכם ‘מה דיברו עליך’? “פשוט הימנעו מלשמוע דברים רעים שמדברים אודותיכם מאחורי גבכם. בשום אופן, בשום תנאי ובשום צורה. אם מישהו רוצה לומר לכם ביקורת – בבקשה. שיאמר אותה בשם עצמו ובאופן גלוי. אפילו לא בתוספת ‘אני לא היחיד שחושב כך'”.

לעולם לא אחשוב שמי שמגיע ללחוש לי מה ‘ריכלו’ עלי הוא ידיד אמת. צודק ולדר. אסור להקשיב להגיגים של ידידים מהסוג הזה (חלקם משקר לכם, כדי למצוא חן בעיניכם, כאילו הציל אתכם מאסון). ובמקביל – אם אשמע מישהו מדבר רע על מישהו שאכפת לי ממנו, לעולם לא אעביר לו את הדברים. זה ממש לא שירות טוב. זהו שירות דוב.

צודק ולדר.

7.

לא יודעת מה התכוון ‘יום ליום’ כשיצא בכותרת בולטת (אוזן שמאל, עמוד ראשון), לפיה “התיקון לחילול בית הכנסת בערד שמירה על כבוד בית הכנסת”.

לצד הכותרת תמונתו (איך לא) של יו”ר ש”ס אריה דרעי, העומד לצד של נשיא מועצת החכמים חכם שלום כהן. לא, הגר”ש כהן לא השתתף בהפגנת גור, אבל “התבטא בכאב מיד עם נחיתתו אמש בארץ ממסע הקודש בארגנטינה על חילול בית הכנסת בערד ואמר כי הדבר שנעשה שם הוא ‘חילול ה’ וחילול הקודש'”.

חסידי חב”ד רבים טענו לאורך כל השבוע האחרון כי אכן התיקון לחילול בית הכנסת בערד, הוא שמירה על כבוד בית הכנסת, או מהכיוון השני – חילול בית הכנסת בערד הוא אות משמים כנגד חילול בית הכנסת של חב”ד, אותו בית כנסת, שש שנים לאחור. יש פעילים מ’דגל’ שהוסיפו, שזהו אות על חילול בתי כנסת ליטאים בבני ברק.

מאחר ו’יום ליום’ לא הוסיף פירוט או הסבר, לא ברור האם נתכוון חכם שלום ל’מידה כנגד מידה’ זו. מי יודע.

8.

אבל מה שהכי אהבתי ב’יום ליום’ השבוע היה קטע מרתק בטורו של קובי לוי.

אחרי שכל עיתונות סוף השבוע חרדית הייתה מלאה בעמודי צבע על ערבי שירה בחסות המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל (יתד נאמן, לא נגרר), כמה יפה לקרוא את הקטע בטורו של קובי לוי:

“הנה כי כן… המתיוון הממוצע היה מרחף קליל כמו עיט במעופו, להתענג על פגרי ‘ערבי שירה’ ופסטיבלים מוסיקליים ובהם זמרים ושחקנים חובשי כיפות, עטויי זקנים, והוא חש כיצד הקדמה אופפת אותו ואין כמוהו צדיק וישר-דרך.

“וכך – הרהר – צריכה להיראות יהדות במיטבה. ‘אני החרדי החדש, המודרני, אני מעל חוקי התורה, מה רוצה – עושה’. כך חשב. הלבלרים המתיוונים לגלגו עליהם, בכותרותיהם, וקראו לעם לבוא בהמוניו… אל מוקדי התרבות… השירה והתיאטרון, תוך שהם מגלגלים עיניים צדקניות ואומרים ‘כן, תורה זה מאד חשוב, אבל לא רק תורה, אפשר להוסיף לה כהנה וכהנה. ולא צריך להיות קיצוני ופנאטי, צריך לגלות נאורות פתיחות והבנה…”

והנה אני מדפדפת ארבעה עמודים לאחור, ונתקלת ב”חנוכה של מופעים” עם גדולי הזמר החסידי והמזרחי. עם חיים בן ישראל, ישי לפידות, שמעון אילוז, גבריאל לסרי ועוד ועוד.

אז נכון שבעמוד הפותח נכתב, שחור על גבי עיתון, ש”המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות” – אבל כידוע לכל ‘יום ליום’ הוא עיתונה של ש”ס (כמה פעמים הבטיח דרעי שאו-טו-טו נולד עיתון חדש לתנועה), ואם כותב טורים בעיתון סבור שהופעות מהסוג הנ”ל הן תרבות יוון, כל כך קשה היה לו להרים טלפון ליו”ר התנועה להשבת עטרה ליושנה ולספר לו על כך? אולי היה כבודו עוצר רגע לפני ששטף את הארץ במופעים ששייכים ל”מתיוון הממוצע”?