צעירים מטבעם מרגישים שהם ניצבים על פסגת ההיסטוריה. הם נושאי הקדמה, הטכנולוגיה, החידושים המעודכנים. לעתים הם מביטים בבוז בדור המבוגר יותר, שאינו מצליח לאמץ במהירות את האופנות החדשות.
אבל זאת אשליה.
הצעירים האלה שוכחים שבדיוק כך הרגישו אבותיהם וסביהם במשך כל הדורות. גם הם, ה’מיושנים’ של היום, האמינו בשעתו שהם נושאי הקִדמה והחדשנות ולגלגו על הזקנים שבימיהם.
את האשליה הזאת ניסח קוהלת במילים הנפלאות: “מַה שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה; וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ”.
מול הפיתוי
גם ההיסטוריה חוזרת. סִסמאות ורעיונות שנתפסים כחדשניים ועכשוויים הם למעשה שידור חוזר של אותם מסרים מלפני מאה, אלף ואלפיים שנה. לא רק התכנים זהים, גם המילים ממש.
וגם את זה אמר קוהלת: “יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה, חָדָשׁ הוּא; כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ”.
אנחנו רגילים לשמוע בימינו טענות שהתורה ‘מיושנת’ ושעלינו להיות חלק מהעולם הנאור. זו נשמעת טענה מודרנית ומתקדמת, אבל היא ישנה ועתיקת יומין.
בדיוק המילים האלה נשמעו מפי אנשי היבסקצייה ברוסיה הקומוניסטית ומפי המתבוללים בגרמניה. אותה סִסמה הניפו המשכילים לפני מאתיים שנה והמתנצרים בספרד לפני חמש-מאות שנה. אותם רעיונות היו בפיהם של המתייוונים לפני אלפיים שנה ושל עובדי הבעל והעשתורת לפני שלושת-אלפים שנה.
היהדות, שדגלה בססמה “עם לבדד ישכון”, עמדה מאז היווסדה במאבק מתמיד מול מגמות של התבוללות והתערות בתוך העולם הגדול. תמיד ניצב הפיתוי להיסחף אחר התרבות הכללית במקום להיות עם קטן ונבדל.
מאז ומעולם היו צעירים שחשבו כי ‘קִדמה’ פירושה בעיטה בערכים המסורתיים והליכה אחרי הזרמים השולטים בעולם.
אבל נשארנו יהודים לא בזכות אותם צעירים ‘חדשניים’. הם לדאבוננו נטמעו ואבדו ולא נותר מהם שריד. נשארנו יהודים בגלל יהודים ‘מיושנים’, עקשנים וסרבנים, שלא רצו לראות את ‘אור’ הקִדמה ובחרו להחזיק בדתם ובמורשתם.
דרך בכיוון אחד
זו בעצם תמציתו של חנוכה. המאבק באותם ימים לא ניטש בין יהודים ליוונים בלבד. היו המתייוונים, צעירים יהודים מודרניים, שהאמינו כי יש לאמץ את התרבות ההלניסטית המודרנית ולנטוש את היהדות המתבדלת.
אבל מהר מאוד התברר כי דרך זו מוליכה בכיוון אחד בלבד – מן היהדות החוצה.
הדור הראשון של המתייוונים ניסה לשלב את התרבות היוונית עם המסורת היהודית. הדור השלישי כבר בעט ביהדות, בז לה ושאף להיות יווני לכל דבר.
כשאנו מדליקים את נרות החנוכה, כדאי שנזכור את הלקח הנצחי. הקיום היהודי תלוי בשמירת הייחודיות היהודית דווקא ובעמידה עקשנית על הדבקות בתורת ישראל ובמצוותיה.
הערכים האנושיים משתנים ומתחלפים, אבל ערכי היהדות נשארים לנצח, ועמם אנחנו, העם הנצחי.
חנוכה שמח.