א. נהגו צעירים חרדים העומדים להינשא לרכוש בגד מיוחד המכונה בשם ‘פראק’, והוא כמין מעיל ארוך אלא שנבדל הוא ממנו בשני הכפתורים שבגבו המצויים שם ללא כל מטרה, וכן בשסע אחורי עמוק המגיע עד לקו המותניים.
ב. כבר נהגו הבריטים מן המאה ה-18 לחבוש צילינדר וללבוש פראק כבגד רשמי והדור לגברים, אולם בזמן הזה אין רוכשים את הפראק אלא תלמידי ישיבות המשתייכים למגזר הליטאי, וספרדים המכונים בלשון המדינה ‘משתכנזים”, המחוייבים בכך אף יותר מאחיהם הליטאים. והעידו לפני הגדולים, כי שמחים הם בכך.
ג. תלמיד ישיבה ספרדי ‘אותנטי’ לא ילבש פראק פן יכונה בשם הלא מחמיא ‘משתכנז’, ויושם ללעג בקרב חבריו, שכניו ודודתו מעפולה ללא כיסוי הראש – שתשאל את אמו בדאגה: מה זה הבגד המשונה הזה שלובש ציון?
ד. גם בין תלמידי הישיבות העוטים את הפראק לחתונתם יש מנהגים שונים, בבחינת לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. אינו דומה דינו של פלוני המצטיין בישיבה, לרעהו הת”תניק שעסק בצרכי ציבור ועל כן מן הראוי שיסתפק בחליפה שחורה חלקה וקצרה.
ופעם ניגש בחור חשוב לאחד מגדולי הדור לקבל הוראתו האם ללבוש הפראק בחתונה, והבין הגדול ההוא את גודל המצוקה אשר לפניו והשיב כי כדאי הוא שיתייעץ בשאלה מרכזית זו עם ראש הישיבה שלו.
ה. בני הרבנים המוכרים מחוייבים הם לדעת הכל בעיטוף בפראק, וכבר צווחו הקדמונים על בני ראשי הישיבות הגדולים, שאינם מעוניינים ללבוש את הפראק בחתונתם, וממיטים קלון וחרפה על ראשי אבותיהם.
ו. חתן שזכה ב’סידור מלא’, כלומר בדירה שלמה על חשבון חמיו מחוייב הוא בלבישת פראק, שאם לא כן נמצא הוא מחרף את חותנו שהשקיע מאות אלפי דולרים על ‘בחור מצויין’. במה דברים אמורים ברכישת דירה בפרוייקט, אולם אם נקנתה עבורו דירה בירושלים, על אחת כמה וכמה, והעובר על כך, תינטל ממנו דירתו וסופו שיגור הוא בשכירות בעיר חריש עד סוף ימיו.
ז. עם לבישת הפראק יעטה החתן על פניו ארשת חשיבות, ויפסע בכובד ראש. לא יצחק בפה מלא, לא יטפח על שכם חבריו, ויענה בלחש לברכות השלום של עמי הארץ. מצווה מן המובחר להלך בכפיפות קומה מעט, לאחוז ספר ביד, ולהשתתף בשיחה עם תנועות ידיים למדניות.
לבש את הפראק ופגש בחבר ‘עליז’ מן הישיבה, לא ישוחח עמו על דברים שיש בהם שחוק וקלות ראש מן עברם המשותף, ובוודאי שלא יעלה עמו בצוותא זכרונות מן עבירות שנעשו בחדא מחתא בהיותם יושבים בשבת תחכמוני, אלא יעמיד פנים כאילו אינו זוכרו, וילחש בכובד ראש: ‘מה השם, תזכירו לי’?
ח. אבי החתן ואבי הכלה נהגו גם כן ללבוש פראק בחתונת ילדיהם, אולם אם אבי החתן עוטה פראק, ואילו אבי הכלה אינו נוהג כן מאבותיו, מחויב הצד השני ‘ליישר קו’ ועל כן – או ילבשו שניהם או יפשטו שניהם, שאם לא כן נמצא האחד חש נעלה על חברו, ומתקלס בו, ודי לנו בתגרת הכתובה ובעימות על זהות מברך ה’ברכה אחריתא’.
ט. גם אם חש החתן קירבה גדולה לכלתו ועסק עמה בעבר בעניינים של מה בכך, יעמוד תחת החופה עם הפראק בכובד ראש, ויבהיר באמצעות התנהגות זו, את הבדלי המעמדות בין ראש המשפחה, לעזר כנגדו. ואם מסרבת היא, אות היא כי עשויה לזלזל בו ובתורתו לעתיד לבוא.
י. לא יפשוט החתן את הפראק במשך כל שעות החתונה שמא יטעו האורחים ויסברוהו לאחד מן הקוראים או חמור מכך, למלצר העובד במקום. ואם חם לו, וסובל הוא מזיעה, יחשוב כי עושה הוא זאת למען מטרה נעלה ויקבל שכר רב על מעשיו. ואם מתאמץ הוא ואינו מצליח להבין מהי המטרה למעשה, יסמוך על חבריו המבוגרים ממנו שלבשו גם הם פראק, ולא תמהו ולא כפרו בחובתם.
יא. לאחר החתונה יניח החתן את הפראק בארון, ויחשוב בנפשו, כי אברך שבארונו יש פראק אינו יכול ואינו רשאי להתנהג כאחד הריקים ותקנה גדולה יש בדבר.
יב. בחגים, ובימים טובים ובשמחות, ילבש החתן את הפראק לאחר שינער אותו מן האבק שדבק בו. אם שכח והופיע בבית הכנסת ללא הפראק מצווה על חבריו לקרוע ממנו את בגדי עם הארץ שלבש, ולהחזירו לביתו, ואין מוחלים על כבודו.
יג. לא ילבש האברך פראק אלא אם כן צימח חתימת זקן בסנטרו, שאם לא כן נדמה הוא כקוסם. ואם חל החג בתוך ג’ חדשים לחתונתו רשאי הוא לצאת בפראק בצינעה.
יד. בחול המועד נחלקו המנהגים. יש הנוהגים ללבוש פראק, ויש הגורסים כי השתכשכות בפארק יהושע, בדשא הבוצי, עם בניה הקשים של האחות ברכה אינם סימן ברכה לבגד המכובד, ועל כן יצא בכתונת לבנה בלבד.
טו. שבת הסמוכה ליום טוב האחרון האם רשאי הוא ללבוש פראק? יש המצדדים לאסור שכן החג הסתיים לו, ועתה שבת היא ככל השבתות. אולם יש הסבורים כי מאחר ואין בין השנים ולו רגע כמימריה רשאי ואף מצווה הוא ללבוש את הפראק. ועוד אמרו: האם קלה היא קדושת השבת החמורה מקדושת החג?
טז. כפתורי הפראק האחוריים. יש שנהגו להניחם כמות שהם – פלסטיק פשוט, ויש המחפים אותם בקטיפה עדינה. והמחפים יש להם על מה שיסמוכו.
יז. מנהג נפוץ הוא אצל ראשי הישיבה השקועים בתורה, או הסובלים מבלבול הדעת, ללבוש פראק בעל כפתור אחד, ופרימה במקום הכפתור השני.
יח. ומעשה בראש כולל שהילך לו ברחובה של עיר ולו כפתור אחד באחוריו, וכשתמהו לפניו תושבי הארץ, מדוע חסר הוא כפתור והלא ראש כולל הוא? השיב ברצינות כי אמנם כן הוא אבל זהו כולל של ‘חצי יום’. אלא שדחו את דבריו, שאם כן הוא יידרש רב שהינו גם ‘ראש כולל ערב’ ללבוש ג’ כפתורים ודבר שאינו אפשר הוא.
יט. יש האומרים כי הטעם לשסע העמוק בחלקו האחורי של הפראק הוא כדי שללובשו תהיה אפשרות ב’כריעת מודים’ להתבונן מבעד לחור הפתוח האם סיימו רוב המתפללים את תפילת שמונה עשרה ורשאי גם הוא לעשות כן, ומילי דבדיחותא היא.
כ. מקובלנו כי אין צבעו של הפראק אלא שחור, אולם מצינו אצל רבנים ידועי שם גם פראק בצבע כחול, ואף פראק בצבע אפור. פראקים אלו הינם נחלת העבר, והיום העושה כן אינו אלא כמתמיה.
כא. איכה לובשים את הפראק, האם כשהוא פתוח או סגור בכפתוריו הקדמיים? אם דל בשר הוא הלובש, יותיר את הפראק כשהוא פתוח, שמא יראה כחנוט בבקבוק ורע לו הדבר, אולם אם בעל בשר הוא רשאי להותירו פתוח. ומכל מקום, יש להקפיד כי בכניסה לאירועים יהיה הבגד הרבני סגור, שמוסיף הוא כך כבוד והדר ללובשו.
כב. הרוצה ללבוש את הפראק ינהג כסדר הזה: בתחילה ילבש הפראק בחתונת בנו הגדול, ומשם יתרחב ויתפשט אף לשבתות השנה, וסופו שלובש הוא אף בימות החול. וכן הוא הדין לעניין כובע ‘ההמבורג’.
כג. אימתי מותר להתחיל ללבוש את הפראק אף בימות החול? באמת אמרו, שהמתמנה לדיין בכל בית דין שהוא ילבש הפראק ואף מחוייב הוא בכך, וכך גם עם קבלת משכורתו הראשונה כרב שכונה. ברם אם מכהן הוא כראש ישיבה או כר”מ בה, יש לצדד לכאן ולכאן. ונראה שיש לחלק בין ישיבה קטנה לגילאי תיכון לישיבה גדולה לבחורים בני 18 ומעלה, שאז יש להקל יותר בדבר.
כד. רב בית כנסת פטור מלבישת הפראק, אלא אם כן עמוס בית הכנסת באברכים ורבו המתפללים לובשי הפראק על לובשי החולצות הכחולות, שאז מחוייב המרא דאתרא בפראק. דגזירה היא שלא יבא לכדי ‘רבם דקרו’.
כה. ישיבה ספרדית נחשלת, אינה מתירה לראשה לעטות את בגד הפראק, ואם סבור הוא כי בכך יקל עליו לגייס תלמידים, יש להתיר בדוחק.
כו. ‘משיב’ ב’ישיבה קטנה’ לא ילבש פראק, וכן נהגו. ומשיב ב’ישיבה גדולה’ רשאי ללבוש, אך אינו מחוייב בדבר.
כז. ומצאנו ב’משיב’ בישיבה קטנה שהחל ללבוש פראק, ולגוי הארץ שהגיב בתימהון אמר: “אני איני חפץ בכך, אלא שהישיבה דרשה, ולא נותרה בידי כל ברירה”, וסימן לדבר ‘הגדולים לחצו’. ואמנם כבר פשט המנהג לעשות שימוש בתירוץ זה, והנח להם לישראל שאם אינם נביאים בני נביאים הם.
כח. מנהל ישיבה אדמיניסטרטיבי רשאי ללבוש פראק שכן בכך הוא מגייס את ליבותיהם של עשירי ארה”ב לאביהם שבשמים, ופותחים הם את כיסיהם ומזילים מממונם לישיבה ולמנהלה העטוי בחלוקא דרבנן. וכבר שמענו על מנהלים הנוהגים ללבוש את פראקיהם רק בחו”ל, והפטירו בענווה כי ‘בגדי עבודה’ הם, וסימן יפה הוא.
כט. מעשה בראש ישיבה קטנה שלבש פראק, ולאחר זמן נאלץ לסגור את ישיבתו בשל חוסר תלמידים וביקוש. כיוון שקשתה עליו פרנסתו נאלץ לעבוד בחנות טמבור הסמוכה, רק שאת ה’פראק’ לא הוריד, והתקלסו בו נערי השכונה החרדים מאחורי גבו, ואף קראו לחבריהם לצפות ברב לבוש הפראק, מסביר ללקוחה את ההבדל בין תנור עם 2 ספירלות [מחמם בינוני], ל-3 ספירלות [מחמם מאד].
ל. ראשי ישיבה ורמי”ם ליטאים הנוהגים לצעוד עם פראק, לא יחבשו כובע ‘המבורג’ לראשם, אלא יסתפקו בכובע ‘קנייטש’, וכך נהגו. ואם ראשי ישיבה מפורסמים המה לית לן בה.
לא. הלובש כובע המבורג וחליפה קצרה, אם ליטאי הוא, אינו אלא מן המשונים, אמנם אצל הרבנים הספרדים מצינו כן, ובלבד שיהיה הרב למעלה מגיל 60 שנים.
לב. בזמן הזה שרבו לובשי הפראק, מפורסם בשם גדולי הדור, כי תלמיד חכם אמיתי ילבש חליפה קצרה או עניבת פפיון, שכן אסור לתלמיד חכם ללבוש בגדי עם הארץ, ומכל מקום יעשה שאלת חכם.