אם הדברים שחיים ולדר כתב נכונים, אז ברוכים הבאים למדינת מאפיה
1.
השבוע התפרסם בחרדים 10 נאום יוצא-דופן של ח”כ ישראל אייכלר, שהחליט לעשות מעשה, לאזור אומץ, ולהגן על שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה.
באולם מליאת הכנסת הסביר הח”כ מיהדות התורה כמה עוול עושה לה התקשורת. יוסי אליטוב במשפחה (לצערנו, בבקהילה לא התפרסם טורו הפוליטי של הפרשן יעקב ריבלין, הסליחה עם מי שנוהגים לקנות את העיתון רק בגלל טורו) – סיקר את הנאום.
“במהלך יום שני נעמד חבר הכנסת ישראל אייכלר על הפודיום במליאה ונשא את קולו בנאום חוצב להבות כולו פרו ביבי מתחילתו לסופו. אייכלר היה היחיד בין מאה ועשרים הח”כים שתקף את המשטרה על החקירות האובססיביות שהיא מנהלת נגד שרה נתניהו וכמיטב המסורת אצל אייכלר – הנאום היה רווי בדימויים עזים. הח”כ הבעלזאי תקף את המשטרה בארסיות ובסרקזם על התעמרותה בגברת נתניהו”.
אלא שיש לכך המשך.
אליטוב מספר, כי הוא היה בטוח שבלשכת ראש הממשלה “זקפו גו ושמחו נוכח כתב ההגנה הרהוט שמשמיע הח”כ החרדי”. לפיכך, פנה ל”אחד ממקורבי נתניהו בשורות הליכוד” ושאל אותו – נו, מה אתה אומר על הנאום?
הנה התשובה שניתנה לו, לדבריו: “אנחנו מנסים כבר חצי שעה לבדוק כמה זה הולך לעלות לנו. תבדוק בבקשה אם חסידות בעלזא לא מארגנת איזו ועידה בשבועיים הקרובים, כי אתה מבין שאחרי נאום כזה – לא נוכל לסרב לשום הזמנה”.
אבל האמת צריכה להיאמר: אייכלר נשא את נאומו מבלי לצפות לפרס כלשהו.
2.
האמת, שמשפחה הצליח לבלבל אותי השבוע בנושא נוסף – מצוקת הדיור.
נתחיל מהסוף: לפני כמה שבועות כבר קראתי באותו עיתון (מאת שמעון ברייטקופף) על הנפלאות שמחולל ח”כ יעקב אשר בתחום הדיור החרדי. כבר אז הרמתי גבה. אחרי הכול, מי לא יודע שהנושא ממש חתיכת מחדל.
השבוע נפגשו חברי הכנסת החרדיים עם שר האוצר משה כחלון (האיש וארגז הכלים) ושר הבינוי והשיכון יואב גלנט. השניים האשימו את כל העולם ואשתו – רק לא את עצמם, כמובן.
בין השאר האשימו את יו”ר השלטון המקומי – ראש העיר מודיעין, חיים ביבס, בהובלת קו המתנגד לבניית דירות בנות שלושה חדשים. בהמשך תדרכו אנשיו של כחלון כי הדברים לא נאמרו כלל. נו, באמת. לחשוב שכל-כך הרבה חרדים ששהו בחדר צריכים לרכוש מכשיר שמיעה? יש שאמרו שכחלון אמר את הדברים, אחרים אמרו שגלנט אמר.
כך או כך, הרי לא משנה מי מבין השניים אמר את שאמר. משנה שהדברים נאמרו. האם פחד ביבס נפל עליהם עד כי רצו להכחיש?
אבל לא זהו הנושא.
אחרי שהבנו כי מצוקת הדיור החרדי חיה, בועטת ונושמת – גם אחרי שדווח במשפחה כי לח”כ אשר פתרונות קסם, השבוע הציג גם יוסי אליטוב תמונה דומה: מטה קסמיו של ח”כ אשר הפותר כבאורח פלא את מצוקת הדיור. הוא זה שהרחיב את העיר אלעד, הוא שהרחיב את היישוב רכסים, הוא שהוביל לכינוס שהתקיים השבוע.
כל-כך הרבה מחמאות חלק משפחה לח”כ אשר המאושר, עד כי בלהט התשבחות נכתבו גם המילים הבאות: “במשימה זו נעזר אשר בניסיונו המרשים – תחילה כראש עיריית אלעד, אחר כך כראש עיריית בני ברק”.
מאחר ואני עוד זוכרת את ליל התבוסה שלו באלעד, ידעתי מיד שמדובר בטעות. אשר כיהן כעוזרו של סגן ראש עיריית בני ברק אליהו סויסה, בהמשך (1992) מונה למנהל לשכתו של ראש העיר ירחמיאל בויאר, הפך לעוזר למנכ”ל העירייה, ניהל את אגף החינוך, ואז – בשנת 2000, בבחירות באלעד, מיהר אשר לשכור דירה בעיר ולהתמודד על ראשות העיר -כראש רשימת ‘חן ביחד’ של יהדות התורה, מול ראש המועצה המכהן צוריאל קריספל מש”ס. אשר הפסיד לקריספל (914 קולות מול 974)…
לתשומת לב משפחה.
3.
היותר מצחיק הוא שבאותו טור של יוסי אליטוב, מבכה הכותב על חוסר המעש סביב מצוקת הדיור החרדי: “הגיע הזמן לומר זאת בקול צלול: קיים פער בלתי נתפס בין הרטוריקה הנמרצת שמתנהלת סביב סוגיית הדיור החרדי לבין אפס המעשים שנעשו בשטח בשנים האחרונות”.
ואז הררי מילים על גודל פעלו של ח”כ יעקב אשר.
מעניין שכמה עמודים קודם לכן מתארת הכותבת שרה פרדס פעילות מרשימה בנושא הדיור, פעילות המתבצעת בעיר הבירה ירושלים.
“האם מתגבש פתרון דיור חרדי חלקי בירושלים” – היא תוהה, ומספרת שהשבוע “נפגשו שר הבינוי והשיכון יואב גלנט ושר האוצר משה כחלון עם ראשי סיעת יהדות התורה ויצאו בהצהרות שלא ברור מתי ייצאו לפועל” (תתעדכני שרה, בטור המתפרסם בעיתונך, כמה עמודים קדימה, תוכלי לקרוא על פתרונות הקסם שמביא עמו ח”כ חרדי מ’דגל התורה’) – ואז מחדשת כי דווקא בירושלים “תכנית אטרקטיבית” נחשפת. “תכנית פינוי בינוי בציר בר-אילן במרכז ירושלים החרדית, שאמורה לשלש את מספר הדירות שבנויות עתה ברחוב”.
אז נכון שמדובר בכתבה פרסומית לעו”ד, שמתרה ברוכשים, התייעצו תחילה בעו”ד – ובכל זאת, דומה שהבשורות טמונות דווקא בפתרונות הנקודתיים, בעיר כזו או אחרת, ולא בפגישות בכנסת או בטורים בעיתון.
4.
אלו אמנם מילים חריפות, אבל יש לי תחושה עמומה שיש מצב שחיים ולדר צודק. הדברים שכתב בטורו ביתד נאמן הם מבהילים – כי אם הם נכונים, ברוכים הבאים למדינת מאפייה.
“מאיפה אתם חושבים צץ פתאום תחקיר הצוללות כנגד ראש הממשלה נתניהו והאיש הכי קרוב אליו?
Avi Ohayon/GPO/Flash90
מאיפה אתם חושבים צצה פתאום מחדש החקירה על רעייתו של ראש הממשלה על 218 ש”ח ששילמה או לא שילמה, ועל כיסאות פלסטיק שהעבירה או לא העבירה, או על בקבוקים שהחזירה או לא החזירה?
מאיפה צץ לפתע תחקיר על בנו של ראש הממשלה יאיר נתניהו על שהתארח בביתו של מיליארדר?
מאיפה צצים כפטריות אחרי הגשם תחקירים ותלונות על כל מי שזז בסביבתו של ראש הממשלה כמו גם על אישים בבית היהודי? מה קרה פתאום?”
ויש לו גם הסבר, מחריד, צריך לומר:
“זוכרים שלפני כחודש, כתבה מרים נאור לשרת המשפטים איילת שקד מכתב איום בזה הלשון: ‘הצעת החוק (לשינוי שיטת בחירת השופטים – ח.ו.) היא אמנם הצעה פרטית… ואולם מאז פרסום ההצעה לא נשמעה מפיך כל הסתייגות ממנה’, כותבת הנשיאה נאור. ‘בנסיבות אלה אין לי אלא לפרש את שתיקתך כהבעת עמדה שהצעת החוק הפרטית היא על דעתך. וכמוה כהצבת אקדח על השולחן.
“לפיכך אני נאלצת להודיע – על דעת חבריי המשנה לנשיאה רובינשטיין והשופט ג’ובראן – כי אין בכוונתנו להמשיך עמך לעת הזו בהידברויות ובהתייעצויות מוקדמות בנוגע לגיבוש רשימת המועמדים…”.
מפחיד!
5.
איכשהו עשתה לה כתבה פרסומית לאחד היקבים הגדולים, את דרכה אל עמודי החדשות.
בעוד משפחה שומר על קורטוב של שפיות ומקצה לה מחצית העמוד, בין הידיעות היותר צדדיות בעיתון, הגיש זאת יתד נאמן באופן אבסורדי למדי – כפולת עמודים, השתולים בין הכתבות השוטפות של העיתון. כאילו היה מדובר בעוד כתבה.
הכול תחת הכותרת “ו-50,000 ליטר יין ישמחו לבב אנוש… בשפיכתם”.
וזה, בין כתבה על ‘עונת הדמדומים’ באמריקה של סיום תקופת אובמה לתחילת תקופת טראמפ, לכתבה על רכישת הצוללות… מידי האיראנים.
מה שעיתונות חרדית מסוגלת לעולל.
6.
מצד שני, יותר מפתיע היה לגלות שביתד נאמן ובמשפחה מופיעה כתבה זהה…
בעוד במשפחה העניקו לה בכותרת ‘אגדות’, ביתד נאמן בחרו בכותרת של ‘כתלי בית המדרש יוכיחו’.
בשני העיתונים הנושא זהה: מסע לעיירה אוסטראה, שם נמצא קברו של המהרש”א.
בשיחה עם שלומי גיל ממשפחה מתברר שהוא שהה במקום ביום שני השבוע, יום היארצייט של המהרש”א. הוא הופתע לשמוע שכתבת כפיל הודפסה גם ביתד נאמן. אמנם שם לא תיארו מסע מהמקום, אלא שיחות עם אנשים הבקיאים בהיסטוריה המקומית, אבל כתבה באותה נושא – היתה גם היתה.
ההישג כמובן שמור למשפחה, ששלח כתב אל השטח.
תגובות
אין תגובות