•
הדבר השני שדי חירפן אותי הוא סיפור ההטרדה של "ח"כ דתי". בתחילת התהליך, כל חברי הכנסת הדתיים היו בחזקת חשודים - שזה כשלעצמו דבר חמור ביותר. אבל נעזוב את העניין ה'פעוט' והזמני הזה. לגופו של עניין: מהי מטרת ההתעסקות בפרשה? אם הרצון היה טהור, לעצור ולמנוע הטרדות נוספות ולהציל את הקרבן הבא - די היה לגשת לאיש, אם באופן אישי או בעזרת עסקנים או רבנים, ולדבר אליו ברחל בתך הקטנה - ולספר לו שעלו על מעשיו הנלוזים והנוראיים, והברירה אחת היא לו: לקום ולהתפטר ולא להתקרב עוד בחייו לרשות הרבים, שלא לדבר על שירות ציבורי. במקרה כזה, הייתי מבין שמדובר בלעשות צדק ולבער את הרע. לו זה היה דולף לתקשורת, דרך חדרי החקירות כפי שהתרגלנו לצערנו - החרשתי, והייתי מבין את האינטרסים. אבל כאשר זה יוצא אלינו, כביכול ממקור טהור וחיפוש הצדק - פה נשאלת השאלה: צדק עם מי? צדק למי? המתלוננות לא נראות באופק. הן גם לא מעוניינות וגם חוששות מלהתמודד עם תהליך ארוך, קשה מכאיב שכזה; הן היחידות שיכולות לומר חיינו קודם לחייהם של בני משפחת המטריד. אך למי עוד יש את הזכות לקבור משפחות שלימות על לא עול בכפם - אשתו, ילדיו, חתניו, כלותיו, אחיו ואחיותיו? תלונה אין כאן. אז מה יש כאן? רצון של גוף שלישי למנוע המשך התנהגותו המחפירה? את זה היה אפשר לעשות מבלי לרצוח את כל משפחתו. המסקנה שלי: לא צדק ולא הזדהות עם הקרבן, אלא צימאון לדם, לרייטינג. כן, תנועו בכיסא ותגידו שנפלתי על הראש. אבל מיד לאחר מכן הסתכלו על עצמכם בראי ותגידו: כמה אחוז מסיפורים אלה הוא חיפוש עשיית צדק והזדהות עם הקרבן, וכמה אחוזים שייכים לצמאון לדם. סקרנות, חטטנות, רייטינג צהוב, ורוע שטני... הנה לכם דרך קלה לבחינת העניין: החשוד הוא קרוב משפחה שלכם. אבא, אח, בן דוד, גיס. הקרבן היא אמא, אחות, דודה, גיסה וכו' - האם התייחסותכם הייתה שונה?!
הצטרפו לדף הפייסבוק של חרדים 10 >>
הצטרפו לדף X של חרדים 10 >>
רוצים עוד נייעס, סרטונים וסיפורים? הצטרפו לערוץ הוואטסאפ של חרדים 10 >>
